נתניהו או אייזנקוט: מי מהם מועיל יותר לרבאט?

לאחר ההודעה על בחירתו של גדי אייזנקוט להרכבת הממשלה הישראלית, עולה מנקודת המבט של האינטרסים המרוקאיים שאלה החורגת ממוצאו של האיש: האם רבאט תפיק תועלת רבה יותר מהמשך כהונתו של בנימין נתניהו, ששמו נקשר להישגים דיפלומטיים חשובים, או מעלייתו של מפקד צבאי לשעבר ממוצא מרוקאי, שעשוי להעניק ליחסים פן שונה? התשובה מחייבת הבחנה בין קסם הזהות לבין יעילות פוליטית, ובין בחירת מועמד להרכבת ממשלה לבין הצלחתו של מועמד זה להבטיח רוב שיוביל אותו לשלטון. על פי דיווח של רויטרס בערב יום שבת ה-7 בנובמבר 2026, קבלת המנדט על ידי אייזנקוט מתוכננת ליום ראשון ה-8 בנובמבר, מה שפותח שלב של משא ומתן ולא מעבר שלטון מובטח.

כדי להבין השוואה זו, יש לחזור לתקופה שלפני הבנות 2020. היחסים בין מרוקו לישראל לא החלו עם נתניהו; חילופי משרדי הקישור הוכרזו בשנת 1994, בתקופת ממשלת יצחק רבין, בתוך האקלים שיצר תהליך השלום. לאחר מכן נסגרו המשרדים בשנת 2000 עם פרוץ האינתיפאדה הפלסטינית השנייה.

תקדים זה חושף כי היחסים עתיקים יותר מהמתחרים של היום, וכי הקשרים ההיסטוריים והאנושיים לא מנעו את נסיגת הייצוג הרשמי כאשר הסכסוך הפלסטיני-ישראלי החריף.

השלב הנוכחי החל בדצמבר 2020, במסגרת הבנה בחסות וושינגטון ששילבה בין חידוש היחסים בין מרוקו לישראל לבין הכרה אמריקאית בריבונות מרוקו על הסהרה. נתניהו היה צד מרכזי בתחנה זו, אך צמצומה ליוזמה אישית שלו מסתירה את תפקידה של הדיפלומטיה המרוקאית במשא ומתן ובקביעת ההישגים המצופים. רבאט נכנסה למסלול עם חישובים הקשורים לסוגייתה הלאומית ולאינטרסים האסטרטגיים שלה, והשיבה יחסים שהיו קיימים ברמה מוגבלת לפני שני עשורים.

בהקשר זה, דיווח אתר "אקסיוס" בינואר 2023, מפי גורמים ישראליים, כי רבאט התנתה את שדרוג הייצוג הדיפלומטי בהכרה ישראלית בריבונותה על הסהרה. אף שמדובר בגרסה המיוחסת למקורות ישראליים, היא מאירה צד חשוב בהשוואה: ההישגים המרוקאיים הם גם תוצאה של משא ומתן, ולא רק זכויות שהעניק ראש ממשלה ישראלי ביוזמה חד-צדדית. לפיכך, התוצאות תלויות במה שרבאט מסוגלת לנהל עליו משא ומתן, לא פחות משהן תלויות בזהות השותף שלה.

הניסיון מוכיח שהבנייה המוסדית נמשכה גם מחוץ לתקופת נתניהו. בנובמבר 2021, חתמו בני גנץ ועבד אל-לטיף לודייי על מזכר לשיתוף פעולה ביטחוני שכלל חילופי מומחיות, הכשרה, העברת טכנולוגיה ושיתוף פעולה תעשייתי. במרץ 2022, הכריז משרד התעשייה המרוקאי על מזכר שיתוף פעולה עם התעשייה האווירית לישראל, שכלל הזדמנויות לייצור, מחקר ופיתוח ופיתוח רשת של ספקים מקומיים. צעדים אלו בוצעו בתקופת ממשלת בנט-לפיד, מה שמחזק את המסקנה כי שיתוף הפעולה מבוסס על אינטרסים מוסדיים החורגים מהישארותו של מנהיג מסוים.

לאחר שובו לשלטון, שמו של נתניהו נקשר להישג דיפלומטי חשוב עבור רבאט: ההכרה הישראלית בריבונות מרוקו על הסהרה ביולי 2023. ההכרה לא הוצגה כעמדה אישית; אלא הוכרז כי היא תשפיע על עבודת הממשלה הישראלית ומסמכיה הרלוונטיים. דבר זה מעניק לבסיס הציפייה להמשכיותה לאחר חילופי הממשלה יסוד מוסדי, מבלי להצדיק קביעה כי בלתי אפשרי לבחון אותה מחדש. כך עולה השאלה המופנית לאייזנקוט, אם יגיע לשלטון: מה הוא יוסיף להכרה הקיימת וכיצד יתרגם אותה למעשה?

עם זאת, המלחמה בעזה הטילה לאחר מכן עלות פוליטית וציבורית כבדה על ההתקרבות. ה"בארומטר הערבי" תיעד ירידה בתמיכה בנורמליזציה במרוקו מ-31 אחוזים בשנת 2022 ל-13 אחוזים בסקר שנערך בין דצמבר 2023 לינואר 2024. מספרים אלו אינם מייצגים מדידה של דעת הקהל בנובמבר 2026, אך הם חושפים את היקף הנסיגה שנרשמה לאחר פרוץ המלחמה, ומבהירים כי התפתחות היחסים הרשמיים אינה מעידה בהכרח על קבלה רחבה בתוך החברה.

למרות לחץ זה, מסלול שדרוג רמת היחסים נמשך. בהצהרה המשולשת שפורסמה ב-16 בספטמבר 2026, אישרו מרוקו, ישראל וארצות הברית את הכוונה להפוך את משלחות הקישור לשגרירויות ולהחליף שגרירים, לנקוט צעדים לחידוש הטיסות הישירות, ולהשלים את הסכמי הגנת ההשקעות ומניעת כפל מס לפני סוף השנה. התחייבויות אלו מספקות מסגרת פוליטית לשלב הבא, עם צורך להבחין בין הכרזתן לבין השלמת ביצוען.

כאן מתבהר הפרדוקס של נתניהו: שמו נקשר לתחנות דיפלומטיות שרבאט הפיקה מהן תועלת, בעוד שהברית שלו עם הימין הקיצוני ומדיניות ממשלתו כלפי הפלסטינים הפכו את ההתקרבות לקשה יותר להגנה במישור הציבורי. באשר לאייזנקוט, מוצאו המרוקאי מעניק לו הון סמלי שונה; הוא נולד בטבריה להורים שהיגרו ממרוקו, מה שעשוי להוסיף ממד רגשי ותרבותי לתקשורת עם הממלכה אם יגיע לראשות הממשלה.

אין זה אומר שהמוצא המרוקאי לא נכח לפניו במוקדי ההחלטה הישראליים ובשיתוף הפעולה עם הממלכה. עמיר פרץ, שנולד בבג'עד, כיהן כשר הביטחון, ולאחר מכן השתתף כיו"ר מועצת המנהלים של התעשייה האווירית בחתימה על מזכר שיתוף הפעולה התעשייתי עם מרוקו בשנת 2022.

לכן, החידוש האפשרי עם אייזנקוט נוגע למשרת ראש הממשלה, בעוד שהגשרים האנושיים, הפוליטיים והתעשייתיים קיימים כבר שנים. ערכם המעשי נמדד במה שהם מאפשרים מבחינת הבנה ופרויקטים, לצד משמעותם התרבותית.

עמדותיו של אייזנקוט אינן מאפשרות להציגו כערובה לשינוי לקראת הסדר הסוגיה הפלסטינית. סיקור עמדותיו בבחירות הראה את התנגדותו להקמת מדינה פלסטינית, עם הבדלים בינו לבין נתניהו בנוגע לכמה ממדיניות הגדה המערבית ושותפי הקואליציה. לכן, האפשרות להקמת ממשלה פחות מביכה עבור רבאט נותרת מותנית בהתנהגותה בפועל וביכולתה לרסן את אלימות המתנחלים ולהימנע מהסלמה; הרחקת דמויות ימין קיצוני, אם תתממש, אינה מספיקה לבדה כדי להוכיח שינוי במדיניות.

יכולתו ליישם כל כיוון נותרת תלויה בראש ובראשונה בהבטחת רוב. ההמלצות שקיבל אינן שוות ערך לקואליציה מוכנה, בצל המחלוקות בנוגע לשיתוף פעולה עם המפלגות הערביות והבדלי האינטרסים של הכוחות המתנגדים לנתניהו. מגבלות אלו עשויות לדחוף ממשלה פוטנציאלית להתמקד בהישרדותה, או להגביל את יכולתה להשיק יוזמות חיצוניות רחבות. לכן, המשך התיקים הקיימים נראה כציפייה שמרנית יותר מאשר הנחת מוצא של פריצת דרך יוצאת דופן ביחסים עם מרוקו.

מהצד המרוקאי, העמדה כלפי פלסטין חורגת מחישובי המחאות הפנימיות. המלך מוחמד השישי עומד בראש ועדת ירושלים, והעמדה המרוקאית המוצהרת מדגישה את הגנת המעמד המשפטי וההיסטורי של העיר ותמיכה בהקמת מדינה פלסטינית. לפיכך, כיבוד המקומות הקדושים והגבלת הצעדים המערערים את ההסדר מהווים קריטריון עצמאי להערכת כל ממשלה ישראלית.

כל החלטה הנוגעת לירושלים או להתנחלויות עשויה להשפיע על היחסים בין שתי המדינות יותר מאשר ביקור משפחתי או מילה המזכירה את המוצא המרוקאי.

בתיק הסהרה, יש להבחין בין התמיכה הישראלית לבין המסלול של האו"ם. החלטה 2797, שהתקבלה בשנת 2025, הפכה את ההצעה המרוקאית לאוטונומיה לבסיס למשא ומתן, תוך שמירה על היעד של הגעה לפתרון סופי המקובל על הצדדים. באשר לאי-חידוש המנדט של המינורסו בסוף אוקטובר 2026, לאחר כישלון פרויקטי החידוש, אין פירושו כשלעצמו הוצאת החלטה של האו"ם לסגירת הסכסוך. בהקשר זה, ניתן להעריך את הממשלה הישראלית הבאה לפי מידת יישום התחייבויותיה ונקיטת צעדים מעשיים בייצוג הקונסולרי או בשיתוף פעולה כלכלי במחוזות הדרומיים, מבלי להציג צעדים אלו ככאלה שנקבעו מראש.

כלכלית, חילופי הסחר שנרשמו הגיעו לכ-105.5 מיליון דולר במחצית הראשונה של 2026, על פי הנתונים שפורסמו בקרן הריטג'. אך ערך החילופים לבדו אינו מספיק כדי למדוד את התועלת המרוקאית; שכן קריטריוני ההערכה כוללים את היקף הייצור, ההכשרה, הזדמנויות העבודה והעברת הידע שנוצרים בתוך הממלכה. מזכר שיתוף הפעולה התעשייתי משנת 2022 כבר העלה תחומים אלו, מה שהופך את יישום הפרויקטים והרחבת ההשתתפות המקומית למבחן משמעותי יותר מאשר הסתפקות בספירת הסכמים או הכרזה על עסקאות.

לנתניהו יש רקורד של החלטות שרבאט הפיקה מהן תועלת, ואייזנקוט עשוי להציע סגנון שונה בניהול היחסים, אך השיפוט של כל אחד מהם צריך להתבסס על התוצאות. המועיל ביותר למרוקו הוא זה שמתרגם התחייבויות להישגים ברי-ביצוע, מכבד את האינטרסים של הממלכה, ומסייע בהפחתת המתח שמעמיד את שיתוף הפעולה תחת לחץ מתמיד. המוצא המרוקאי עשוי להעניק למפגש חמימות נוספת, אך את תוצאותיו יקבעו ההחלטות והיכולת המרוקאית לנהל עליהן משא ומתן, תוך שמירה על התחייבויותיה כלפי פלסטין.