אל-זפזאפי: לגיטימיות הדרישות חברתיות ומלכודת ההידרדרות

הסיפור החל בלילה סתוوي קריר בחודש אוקטובר בשנת 2016, כאשר העיר השקטה אל-חוסיימה געשה בעקבות תקרית טרגית שקיפחה את חייו של רוכר הדגים הצעיר מוחسن פקרי בתוך משאית דחיסת אשפה. הדבר הוצא את התושבים לצעדות ספונטניות מלאות צער וכעס, כשהם נושאים שלטים הקוראים לצדק, לכבוד ולפתיחת חקירה שקופה לקביעת האחריות. רגע זה שימש כניצוץ שממנו פרצה התנועה שכונתה תקשורתית ועממית «תנועת המחאה בריף» (חראק אל-ריף). קולות האזרחים התאחדו מאחורי מתווה דרישות חברתיות ותنمייתיות ברורות, שהתמקדו במהותן בהקמת בית חולים מתמחה לטיפול בגידולים סרטניים, הקמת גרעין אוניברסיטאי, שבירת הבידוד הגאוגרפי באמצעות השלמת תשתיות, ואספקת מקומות עבודה לבני המחוז. בתוך ההתקהלויות ההמוניות הללו, בלט שמו של נاصر אל-זפזאפי (נאסר אל-זפזאפי), צעיר ללא עבר בעבודה מפלגתית או איגודית ממסדית, אך הוא החזיק בקול רועם, בשפת גוף נלהבת וביכולת בולטת לרגש ולפנות לנפש העממית בערבית מרוקו המעורבת בריפית. בתוך שבועות ספורים הוא הפך ממפגין רגיל לנואם הככרות ולדובר הבלתי רשמי של המפגינים, בצעדות ששמרו בראשיתן על אופי שלום מוחלט, בתוך אמפתיה לאומית רחבה והבנה רשמית מצד השלטון לגבי לגיטימיות הדרישות הללו שלא היו אמורות להביא את בעליהן לכَלָא במדינה שבה מתקיימות מדי שנה אלפי הפגנות שלום תחת מטריית חוקת 2011.

אולם קריאה מעמיקה בנבכי אותו שלב חושפת כי המחאה נולדה וגדלה בעיתוי פוליטי מורכב ביותר, אשר חפף למה שכונה ברבאט «הבלוקאג'» או המבוי הסתום הממשלתי שבעקבות הבחירות המחוקקות של אוקטובר 2016. ההתייעצויות הפוליטיות להרכבת הממשלה נקלעו למבוי סתום שנמשך כשישה חודשים, מה שהביא לכך שהמדינה נוהלה על ידי ממשלת מעבר בעלת סמכויות ויוזמות מוגבלות. שיתוק ממשלתי זה יצר ריק פוליטי ותקשורתי מסוכן במחוז אל-חוסיימה, ולווה במאבק אגפים נסתר וחיסול חשבונות מפלגתי בין האליטות המקומיות והאזוריות - בראשן הנהגות שעמדו בראש המרחב של טנג'י-טטואן-אל-חוסיימה באותה תקופה בהנהגת אליאס אל-עומארי, שניסו בתחילה להכיל פוליטית את המחאה בטרם איבדו לחלוטין שליטה על הרחוב. ריק מוסדי קטלני זה הותיר את השטח פתוח בפני התחזקות השיח המסית של אל-זפזאפי, אשר נפל בטעותו האסטרטגית הראשונה כאשר הפך את תנועת המחאה לתופעה מותאמת אישית, וכרת את כל גשרי התקשורת באמצעות אימוץ שיח האשמה חמור שמחק את כל המוסדות המתווכים ממפלגות, איגודים מקצועיים, עמותות ונבחרים, כשהוא מכנה אותם «חנויות פוליטיות» ו«בובות», ובכך הפך את עצמו למשוחח היחיד ולסמכות המוחלטת של הרחוב.

עם התארכות המחאות, נכנסו לתמונה גורמים חיצוניים שמצאו בבחישת אל-חוסיימה שלל יקר והזדמנות היסטורית לחיסול חשבונות עם המדינה המרוקאית. כאן בלט החוט הנסתר והמסוכן ביותר ששינה את אופי התיק ממחאה חברתית לסוגיה הנוגעת בביטחון הפנימי של המדינה, והתבטא ברשת «רוזנדאל» ההולנדית שנוהלה בידי הפרלמנטר המרוקאי לשעבר שנמלט להולנד סעיד שעו, מייסד מה שנקרא «תנועת ה-18 בספטמבר לעצמאות הריף».

גורמי הביטחון והמודיעין המרוקאי זיהו הזרמת כספים, העברות כספיות והכוונה תקשורתית מאורגנת מבחוץ שמטרתן בינאום הסוגיה ודחיפת צעירי המחאה לעימות ישיר עם כוחות הביטחון. דבר זה גרם אז למשבר דיפלומטי חריף בין רבאט ואמסטרדם שהגיע עד לכדי זימון מרוקו את שגרירה בהאג בדרישה להסגير את שעו. מאחורי הקלעים בשטח, דפים ממומנים מחוץ לאريب הפעילו מעין «טרור של האשמה בבגידה» נגד כל קול מתון בתוך אל-חוסיימה. כאשר המדינה שלחה משלחת ממשלתית רמת דרג במאי 2017 להאיץ את הפרויקטים, פעילים וחברי עמותות שקראו לשבת לשולחן הדיונים ספגו קמפיינים אכזריים של השמצה שהאשימו אותם ב«מכירת הסוגיה», ואל-זפזאפי עצמו הפך לשבוי של אופוריית «השידור החי» והקצנה של הרדיקלים באירופה. בכיכרות הונפו דגלים היסטוריים אזוריים תוך העלמה מכוונות של הדגל הלאומי, ונגזרו מפיו הצהרות מסוכנות שערערו על האחדות הטריטוריאלית של הממלכה והסיתו נגד המוסדות הביטחוניים והריבוניים.

הידרדרות זו הגיעה לשיאה הדרמטי ביום שישי ה-26 במאי 2017, היום היווה נקודת אל-חזור ושגיאה פלילית קטלנית ששללה מאל-זפזאפי את מעטפת השלום שלו. בזמן שאימאם מסגד «מוחמד החמישי» באל-חוסיימה נשא את דרשת יום השישי ודיבר בה על ערכי הביטחון והיציבות והזהיר מפני פילוג ומחלוקת, אל-זפזאפי קטע אותו מתוך שורות המתפללים בצעקות היסטריות, התקדם לעבר המימבּר והפך את בית התפילה לזירת עימות מילולי פוליטי, כשהוא צועק את משפטו המפורסם שתועד במצלמות: «האם מסגדים אלו הם בתי אללה או בתי המוחזן (השלטון)?», והוסיף בנימה מסיתה: «מי הם מעוררי הפילוג? אנחנו שדורשים בית חולים ואוניברסיטה או אתם?». מעשה זה לא היה רק מחאה חולפת, אלא הפרה בוטה של סעיפים 221 ו-222 לחוק העונשין המרוקאי הפליליים המפלילים פגיעה בחופש הפולחן, ופגיעה גסה בקדושת המסגדים המשתייכים לביטחון הרוחני של המרוקאים הקשור אך ורק לאמירות המאמינים (אימארת אל-מומינין). בעקבות זאת הוציא התובע הכללי מיד צו מעצר נגדו, והוא נעצר ימים ספורים לאחר שנמלט, והובא יחד עם חבריו בפני לשכת הפשעים בבית המשפט לערעורים בקזבלנקה.

במהלך המשפט שתפס את תשומת לב דעת הקהל הלאומית והבינלאומית, הפרשנויות המשפטיות התפצלו לשני כיוונים. ארגונים בינלאומיים כגון «אמנסטי» ו«היומן רייטס ווטש» וכמה עמותות מקומיות התרכזו בביקורת על חומרת הפסיקות שניתנו ביוני 2018 וגזרו על אל-זפזאפי עשרים שנות מאסר בפועל, תוך טענה כי במשפט היו הגבלות וכי מהות המחאה הייתה דרישה בדרכי שלום. מנגד, המועצה הלאומית לזכויות האדם ומוסדות רשמיים הבהירו בראיות חותכות שהמדינה לא העמידה למשפט את חופש הביטוי, אלא העמידה למשפט מעשים פליליים מוכחים שכללו קשירת קשר וקבלת מימון חשוד לערעור היציבות, הסתה שהובילה להצתת מבנים ופציעת מאות אנשי כוחות הביטחון בדרגות חומרה שונות, ופריצה לאחד מבתי אללה. במקביל להכרעה משפטית זו, המדינה המרוקאית הוכיחה שהיא אינה פועלת בהגיון ביטחוני טהור בלבד, אלא פתחה בחקירה קפדנית באמצעות המועצה העליונה לחשבונות על סיבות העיכוב בפרויקטים של «אל-חוסיימה מגדלור הים התיכון», מה שהביא באוקטובר 2017 למה שכונה «רעידת האדמה הפוליטית». המלך מוחמד השישי הדיח מספר שרים מכהנים והעניש שרים לשעבר ועשרות גורמי ממשל מקומי שהוכח כי כשלו בשירות תושבי המחוז, במסר רב-משמעות לפיו המדינה מכירה בלגיטימיות הדרישות החברתיות ומענישה את האחראי הרשלן, אך אינה סולחת לעולם למי שמפר את החוק או פוגע בביטחון המולדת.

פרקי הסיפור לא פסקו מאחורי חומות כלא «עכאשה» בקזבלנקה או כלא טנג'יר לאחר מכן, אלא מאחורי הקלעים התנהלו משא ומתן שקט ותיווכים הומניטריים ופוליטיים שהובלו על ידי אנשי מדינה ופעילים בולטים לזכויות האדם, בראשם המנוח אחמד חרזני, היושב ראש לשעבר של המועצה המייעצת לזכויות האדם, במטרה לגבש מוצא שיוביל לסגירה מוחלטת של התיק. הרעיון התבסס על חתימת האסירים על מסמך של בחינה עצמית פוליטית שבו הם מאשרים את דבקותם ביסודות הלאומיים ובאחדות הטריטוריאלית של הממלכה, וחסימת הדרך בפני המנצלים הבדלנים בחוץ, מבלי לפגוע בכבודם. מסלול זה אכן הניב חנינה מלכותית בפעימות רצופות שבעקבותיהן שוחררו מאות מצעירי המחאה מחומות בתי הסוהר ושבו לחייהם הרגילים. אולם עקשנות גרעין הקשים ברגעים האחרונים, והופעת חילוקי דעות פנימיים ביניהם שלאחר מכן לוvו בהדלפות קוליות מתוך הכלא בשנת 2019, בלמו את השלמת יוזמה זו באותה עת. כך נותר התיק של נاصر אל-זפזאפי ומי שנותר עמו נושא לפניות אזרחיות וזכויות אדם בלתי פוסקות השואפות לכך שמסלול הפיוס התنمיי הגדול שראתה אל-חוסיימה בשנים האחרונות יכתיר ברגע של רגיעה הומניטרית כוללת, לאחר שכולם הפנימו את הלקח ההסטורי העמוק לפיו אצילות הדרישות החברתיות לעולם אינה יכולה להיות מושגת באמצעות קפיצה אל הלא-נודע או הימור על יציבות המולדת.