מה לאחר המינורסו: קריאה בקודים הדיפלומטיים של נאסר בוריטה

הופעתו של ששר החוץ נאסר בוריטה בערוץ השני לא הייתה עוד תרגיל תקשורתי רגיל להכיל את ההדפות של "הווטו" הרוסי במועצת הביטחון, אלא נראתה כהכרזה פוליטית על פתיחת שלב דיפלומטי חדש, אשר תואם את הברכה המפורשת שניתנה בהודעת הארמון המלכותי. בדיקת תכניו של ראיון זה חושפת שהאיש לא בא להסביר את מה שהתרחש בניו יורק, אלא בא לשרטט את תווי ההתנתקות המתודית מהמסלול האו"מי שנמשך למעלה משלושה עשורים, ופירוק ההצהרות שמסר מאפשר להבין את התמורות העמוקות שאליהן נכנסה הדיפלומטיה המרוקאית.

ההצהרה הראשונה: «לא עמאנו שום מאמץ לשכנע את רוסיה לשנות את עמדתה»

עמדה זו נראית לכאורה כיוהרה דיפלומטית בלתי רגילה בהתנהלות מול מעצמה עולמית בעלת זכות ווטו, אך פירוק לגורמים חושף בחירה אסטרטגית מחושבת; רבאט הבינה שזרימה לפי התנאים הרוסיים כדי להימנע מהווטו הייתה מחייבת בהכרח ריכוך נוסח התמיכה האמריקאית ביוזמת האוטונומיה וויתורים בניסוח שיחזירו את התיק למשבצות ההססנות הקודמות. החלטה זו של "אי-ריצוי מוסקבה" משקפת שכנוע מרווקאי שלפיו שמירה על מהות ההישג הפוליטי בתוך נוסח ההחלטה — אפילו אם נפלה בווטו — יקרת ערך לאין שיעור מאשר קניית החלטה הסכמתית אפרורית המאריכה את כманד המינורסו וממחזרת את הקיפאון. מרוקו בחרה כאן בבהירות על חשבון הפשרה השבירה.

ההצהרה השנייה: «11 קולות בעד ההחלטה לעומת 3 למוסקבה»

פנייתו של בוריטה לשפת המספרים אינה רק מפגן רטורי של ניצחון, אלא ניסיון לפרק את לגיטימיות הווטו מהבחינה המוסרית והפוליטית; מרוקו מבקשת לבסס את העובדה שהרוב המכריע בתוך המנגנון המבצע של האו"ם משוכנע בכדאיות היוזמה המרוקאית ובחובה לסיים את מתווה 1991. עם זאת, הפנים האחרות של משוואה זו מראות שהמנגנון האו"מי הפך משותק מבנית; כאשר הרוב (11 קולות) הופך משותק לחלוטין מול רצונה של מעצמה אחת המפעילה את חישובייה במאבק ההשפעה העולמי עם וושינגטון, המשך ההסתמכות על מועצת הביטחון הופך לבזבוז זמן מוחלט.

ההצהרה השלישית: «עזיבת המינורסו לא תהיה גירוש, אלא יציאה אחראית ומסודרת»

נקודה זו היא לב ליבו של המהפך שהצטלב ישירות עם ברכת ההודעה המלכותית; הדיפלומטיה המרוקאית לא התייחסה לנפילת חידוש המשלחת כנסיגה, אלא כהזדמנות היסטורית להשתחרר מעול ביטחוני ומשפטי ממושך. פירוק הצהרה זו מבהיר שמרוקו אינה רואה עוד תועלת בהישארותם של כוחות או"ם שהפכו עם הזמן לכלי לקיפאון המצב הקיים ולמתן מטרייה למה שנקרא "האזורים החיץ". היציאה השקטה של המינורסו משמעותה מעשית הפלה סופית של אשלית האדמות המשוחררות ממזרח לחומת הביטחון, והחזרת הכוחות המזוינים המלכותיים למלוא חופש התנועה, הפריסה וההרתעה בגבולות החיכוך הישירים, מה שאומר סיום התיווך בשטח ומעבר לריבונות מוחלטת עם כללי עימות לאומיים ישירים.

ההצהרה הרביעית: «הליכה לוועדה הרביעית בהיעדר הווטו»

אישורו של השר על פתיחת מסלול העצרת הכללית והוועדה שלה לענייני חיסול הקולוניאליזם מהווה מעבר טקטי מעז; רבאט רוצה להעביר את המערכה לזירה דמוקרטית מבוססת מספרים (קול לכל מדינה) כדי למחוק את התיק מרשימת "הטריטוריות שאינן נהנות מאוטונומיה". אולם, פירוק כיוון זה מחייב הכרה בקושי של זירה זו; הוועדה הרביעית היוותה היסטורית מעוז לספרות ההגדרה העצמית המסורתית ומרחב להשפעת מדינות המדינות הבלתי-מזדהות ובנות בריתם של היריבים. מעבר זה אומר שהדיפלומטיה המרוקאית מקבלת על עצמה לנהל מערכת מספרים יקרה ומורכבת בדרום הגלובלי, בהסתמך על רשת השותפויות האפריקאיות והבינלאומיות שלה להפלת הסעיף מעיקרו, תוך נטישת מסלול ההסכמות הצרות במועצת הביטחון.

ההצהרה החמישית: «שינוי כללי המשחק במקום ניהול הסכסוך»

ביטוי זה מגלם את עיקר הדברים בנאום כולו; מרוקו הכריזה רשמית על עזיבת אזור הנוחות האו"מי. "ניהול הסכסוך" פירושו היה דו-קיום עם הארכה שנתית של המינורסו, שולחנות עגולים שאינם מובילים לדבר והודעות או"מיות תקופתיות ממוחזרות. ואילו "שינוי הכללים" פירושו כפיית עובדות בשטח: ריבונות צבאית וביטחונית מלאה ממזרח לחומת הביטחון ללא כובעים כחולים, קשירת כל משא ומתן פוליטי ביוזמת האוטונומיה כמסגרת בלעדית, וחייוב המעצמות הבינלאומיות בעמדות נחרצות הרחק מהאזור האפור.

הפירוק של הופעת בוריטה הוא שמרוקו אינה מתאימה את עצמה להשלכות משבר או"מי, אלא מנצלת אותו כדי לכפות נתק אסטרטגי; מערכת 1991 קרסה לחלוטין, והחל שלב "הריבונות הקשוחה" וההרתעה הישירה, שבו רבאט אינה מוכנה עוד לקנות יציבות מלאכותית באמצעות דחיית ההכרעה הסופית על אחדותה הטריטוריאלית.