ממשלת מנסורי תחת גיליוטינת הציפיות

ישיבת המליאה שבה העניק הבית הראשון של הפרלמנט את אימונו לממשלת פאטמה זאהרא מנסורי, עם 204 קולות בעד ו-127 נגד, לא הייתה פורמליות חוקתית שגרתית להפעלת סעיף 88 לחוק היסוד, אלא היוותה, לדעתי, את ההכרזה הרשמית על הולדת שלב פוליטי מורכב מאין כמוהו. בו, האישה הראשונה שעומדת בראש הרשות המבצעת בהיסטוריה של מרוקו צועדת על שדה מוקשים כלכלי, חברתי ופוליטי ללא פשרות. התרחיש שנקלט בעדשות המצלמות ותועד על ידי העיתונות הלאומית והבינלאומית לא הותיר שום מנוח למוסכמות הראשוניות; הממשלה שצמחה מהקלפיות של 23 בספטמבר מודעת היטב לכך שלגיטימיות הקלפיות — כאשר שיעור ההצבעה לא עלה על 38.02% — אינה מהווה צ'ק פתוח, ושחיאות היד החמות של גושי הרוב המרובע אינן מספיקות כשלעצמן כדי להסתיר את המציאות האכזרית של השברים העמוקים שנפערו במהלך חמש השנים האחרונות במרקם מעמד הביניים והשכבות הפגיעות.

בנתחי את ארכיטקטורת התוכנית הממשלתית לקראת אופק 2031, אני צופה שראשת הממשלה בחרה בבריחה קדימה באמצעות סל אטרקטיבי של הבטחות חברתיות ופיסקאליות שנועדו לספוג את אי-השקט הציבורי ולתקן את האמון האבוד. ההתחייבות להגדיל באופן הדרגתי את התמיכה החברתית הישירה עד לתקרה של 1,000 דירהם, להכפיל את קצבת השאירים מ-50% ל-100%, לקחת על עצמה את חשבון החשמל עד לסכום של 100 דירהם למשפחות נזקקות, להפחית את מס ההכנסה השולי מ-37% ל-30%, לצד שיקום של 100,000 יחידות דיור כפריות והכשרה ושילוב של 100,000 צעירים בשנה, הם כותרות קליטות הממריצות את שאיפות הרחוב. עם זאת, קריאה פוליטית וכלכלית קפדנית מעמידה אותנו בפני פרדוקס מתמטי בוטה: כיצד ממשלה שמוותרת מרצון על קרוב ל-4,900 מיליון דירהם בהכנסות מס עקב ירידת מס ההכנסה, יכולה להתחייב להוצאות חברתיות נוספות המוערכות במיליארדים ולהבטיח רפורמה מקיפה במשטרי הפנסיה מבלי לשנות את גיל הפרישה, שיעורי ההפרשה או בסיס חישוב הקצבאות, תוך הגבלת הגירעון התקציבי ל-30% וזאת בהימור על קצב צמיחה שורט של 5% בשנה? זוהי משוואה שעל הנייר דומה יותר להרפתקה פיננסית מאשר לתכנון טכנוקרטי שמרני.

אולי מה שהעניק לדיונים ולתשובות את גוונם הדרמטי חסר התקדים הוא הפרדוקס הפוליטי שייצרה המפה הפרלמנטרית החדשה. מפלגת ההתאחדות הלאומית של העצמאיים (RNI), שהנהיגה את הממשלה היוצאת, מצאה את עצמה לפתע בתעלת האופוזיציה, ומגנה דרך ראש סיעתה יאסין עכאשה על מורשתו של עזיז אח'נוש. בצעד ראוי לציון, הם העריכו כי אימוץ בחירות קודמם על ידי הרשות המבצעת החדשה מהווה את ההכרה הגדולה ביותר בהצלחתה, בטרם מתחו ביקורת קשה על מסמך מנסורי באשמה שהוא מוציא 26% מהשטח הלאומי מחישובי הפיתוח וקובר את האסטרטגיה החקלאית "דור ירוק". בקצה השני של האופוזיציה, אידריס אזאמי אידריسي, מטעם מפלגת הצדק והפיתוח (PJD), לא החמיץ את ההזדמנות ליישב חשבונות עם בעלי הברית של אתמול, המפוזרים כיום בין ספסלי השלטון וספסלי האופוזיציה. הוא שלף את נשק החוקה ודוחות בית הדין לחשבונות, ותיחקר את הרשות המבצעת על יעד תעתועי "מיליון המשרות" ועל מעקב אחר 280,000 מיליארד הדירהם שהוצאו תחת סיסמת תמיכה בכוח הקנייה וייבוא בקר וצאן, מבלי שהמגדל הקטן או האזרח הפשוט ראו את השפעתם בשווקים. מצדם, התערבויות הקבוצה ההראקאטית ונציגי השמאל, דרך קולו של חבר הפרלמנט בנג'לון, התכנסו כדי לדרוש את העלאת שכר המינימום המובטח (SMIG) ל-5,000 דירהם, פטור ממס לחקלאי הקטן והגנה על שירות הבריאות הציבורי מפני תאוות ההפרטה, באווירה כבדה של קריאות לסדר ותקריות שהתישו את סבלנותו של יו"ר הבית, אחמד טוויזי.

עם זאת, הרגע הפוליטי המכריע, לדעתי, התגבש ביום חמישי, כאשר פאטמה זאהרא מנסורי הסירה את כפפות הדיפלומטיה העדינה במהלך זמן הדיבור שלה בתשובה, כשהחליטה לנהל את המערכה בארטילריה כבדה כדי להוכיח שהיא אינה חזית קונצנזוס פשוטה עבור קואליציה היברידית. בערמומיות פוליטית רבה, היא הפכה את הקערה על פיה מול בעלת הברית של אתמול, ה-RNI, כשהעיתה את יאסין עכאשה מול מאזן של עשר שנים שלמות של הפגנת כוח של מפלגתו במגזרי החקלאות, הבריאות והחינוך, וחשפה את מאחורי הקלעים של הממשלה הקודמת באומרה שמפלגתה דרשה תמיכה בעסקים קטנים ובינוניים, אך ההטיה הוכרעה לטובת התאגידים הגדולים. היא לא הייתה פחות בלתי מתפשרת כאשר הפנתה את מבטך אל ספסלי ה-PJD כדי לחטט בתיקי מיליארדי קרן הפיתוח הכפרי, בעיות הבנייה על אדמות קולקטיביות ונבכי בחירות 2015, כשהיא משגרת את הקליע הפוליטי הבולט ביותר שלה:

"שיח הקורבנות והשליטה כבר אינו עובד, והכפילות הורסת את האמון... ה-PAM הוא קו אדום ואיש אינו חסין בפני הצדק"

פאטמה זאהרא מנסורי

בכנותה את השחיתות "סרטן המעכב את חיי האזרחים" וקוראת לכלל המעמד הפוליטי לערוך ביקורת עצמית מול אפטיות הבוחרים, מנסורי הציגה את עצמה כמנהגת נחושה שאינה מקבלת לא את סחיטת יריביה ולא את הדמגוגיה סביב טוהר ידיה.

עם זאת, אומץ לב רטורי זה אינו יכול להסוואת את השברירות המבנית שאני תופס בליבת הרוב הממשלתי עצמו. אם קבוצת האותנטיות והמודרניות (PAM), דרך התערבותו של חבר הפרלמנט אל-סבארי, וקבוצת אל-איסטיקלאל, בראשות אידריס אל-סנטיסי לצד התערבויותיהם של בארוקי ומכאווי, הגנו בחירוף נפש על התוכנית כשותפות ראשיות, הרי שכרסותן של איגוד הסוציאליסטים של הכוחות העממיים (USFP) ומפלגת הקדמה והסוציאליזם (PPS) לתוך הקואליציה צופנת בחובה פח אשפה מתקתק. המשפט המחושב שאמר אל-חאסן שוקרא בשم הסוציאליסטים, המדגיש כי "נكون שותפים להצלחת הממשלה הראשונים להזהיר מפני מעידות", בשילוב עם גישת מריאם ווחאסה בשם הקבוצה הפרוגרסיבית על דרישות הצדק הטריטוריאלי ופשוט הליכי הבנייה הכפרית, מאשר לפי קריאתי שלשני בעלי הברית הפרוגרסיביים יש רגל אחת בממשלה ואחרת ברחוב, וכי הם לא יסכימו לשאת בעלויות האלקטורליות של צעדים לא פופולריים שאילוצי התקציב עלולים להטיל בחודשים הקרובים.

חזוני לגבי העתיד המיידי נשען על האמונה העמוקה שהמבחן האמיתי עבור ממשלת מנסורי טרם החל, ושקרב ההשבעה הפרלמנטרי אינו אלא טיול קצר בהשוואה למאבקים העזים המצפים לו בדיון על חוק התקציב הראשון. במהלך כהונה זו, הרשות המבצעת תעמוד בפני אופוזיציה דו-ראשה חסרת תקדים: האחת מיוצגת על ידי ה-RNI, שזה עתה יצא מן השלטון מצויד בכל המפתחות הממוספרים, רזי התיקים וסודות המנהל המסוגלים להפיל את השרים הנוכחיים בכל ישיבת פיקוח; והשנייה מגלמת את ה-PJD, התנועה העממית והשמאל, מומחים באמנות הגיוס החברתי ובקליטת דופק של רחוב זועם אל מול יוקר המחיה והאבטלה.

מול מלקחיים פרלמנטריים וחברתיים אלו, אני מעריך שפאטמה זאהרא מנסורי אינה נהנית מיוקרת הזמן או מהפריבילגיה להתחבא מאחורי הוועדות הטכניקות. או שהיא מתרגמת את הקווים האדומים שלה ואת לשונו הלוהטת במהלך המאה הימים הראשונים להחלטות ריבוניות מבריקות המכות בלובי של המונופולים בשווקי המזון והבשר, מוציאות מהאוב את חוק הפללת ההתעשרות הבלתי חוקית וניגוד העניינים, ומפרקות את המצור הבירוקרטי המכביד על הדיור הכפרי והעסקים הקטנים, או שהבטחותיה הנדיבות יהפכו לכתב אישום פוליטי שיטיל עליה מצור תחת כיפת הפרלמנט וישחיק את הונא ברחוב טרם תגיע לחצי הדרך לשנת 2031.