מסתרי הצגת הווטו במסדרונות מועצת הביטחון

קורא נבון בסבך היחסים הבינלאומיים אינו יכול לבלוע את הפיתיון התקשורתי המציג את המתיחות האחרונה במועצת הביטחון של האו"ם סביב תיק סהרה המרוקאית כהתעוררות אידאולוגית רוסית לב소 תמיכה באלג'יריה או בחזית פוליסריו; העובדות המוצקות במדע הגאופוליטיקה אינן מכירות ברגשות, אלא נבנות על עסקאות של אינטרסים עליונים. ההוכחה הניצחת המפריכה את נרטיב ההטיה הרוסית העקרונית כלפי המתווה הבדלני טמונה בהחלטת האו"ם מספר 2797, שהיא ההחלטה המסוכנת והמכריעה ביותר בעיגון הריבונות המרוקאית ובבסיס האוטונומיה, אשר עברה באולם מועצת הביטחון מבלי שמוסקבה הניפה את ידה בווטו כדי לסכל אותה, עוד בטרם הצביעה הוועדה הרביעית של העצרת הכללית של האו"ם ב-16 באוקטובר 2026 ברוב עצום של 152 מדינות בעד עיגון החלטה זו. הדבר מאكد שהמהלך הרוסית האחרון לא היה אלא צעד טקטי מתוכנן היטב בתוך לוח שחמט רחב בהרבה מגבולות צפון אפריקה.

ודי לעמוד על היקף התיאום המוקדם כדי להעלות את עיתוי הפגישה שקיבץ את שר החוץ המרוקאי נאסר בוריטה עם מקבילו הרוסית סרגיי לברוב בבירה מוסקבה ביום רביעי 28 באוקטובר 2026, כלומר 48 שעות בלבד לפני ישיבת מועצת הביטחון, בשולי הכנס השרים של פסגת רוסיה-אפריקה השלישית. פגישה ישירה זו מוכיחה מעל לכל ספק שרבאט יცעה מראש ובדייקנות על תרחיש הישיבה ופרטיו, וכי המהלך הרוסי לא היווה הפתעה בוגדנית עבור מרוקו, כפי שמלמדת המוכנות המיידית והמכרעת של התגובה המוסדית המרוקאית בדמות הודעת הבית המלכותי שפורסמה מיד עם תום הישיבה.

פענוח הצופן של הזירה מחייב מבט מעבר למסך, שכן בימים האחרונים התגבש התקרבות אסטרטגית שקטה ומהירה בין ממשל דונלד טראמפ לקרמלין בראשות ולדימיר פוטין – התקרבות המבוססת על היגיון של עסקאות ענק והצלבת אינטרסים חיוניים בתיקי האנרגיה, סידורי הביטחון במזרח אירופה לסיום מלחמת אוקראינה, והצעת הפصגה המשולשת הגדולה לחלוקת אזורי השפעה עולמיים במה שדמה להסכם יאלטה חדש הכולל את אזור הסאהל האפריקאי והים התיכון. בצל הבנה משתמעת זו בין וושינגטון למוסקבה, הופכת סוגיית הנפת וטו מצד אחד מול וטו נגדי להצגה דיפלומטית שגגותיה תואמו מראש כדי לחלק תפקידים ולחסל את משלחת מينורסו (MINURSO) מבלי שצד אחד יישא באחריות המשפטית והדיפלומטית לסגירתה. וושינגטון, כבעלת העט המתנהלת בהיגיון של יעילות פיננסית לסיום המשלחות האו"מיות היקרות הזוללות כ-69 מיליון דולר בשנה ללא תועלת, מבינה כיצד לנסח תוצאות השומרות למרוקו על הישגיה האסטרטגיים, בעוד למוסקבה ניתן מרחב לתמרון הצהרתי המאפשר לה לסחוט את המשטר האלג'יראי פוליטית וצבאית, ולהשאירו בן ערובה לחוזי חימוש במיליארדים ולתלות דיפלומטית, מבלי שמילימטר אחד ישתנה במשוואה בשטח או במשפט לטובת הפוליסריو.

גאונות מלכודת אסטרטגית זו באה לידי ביטוי בפרטים המדויקים של טיוטת ההחלטה האמריקאית שהטילה אימה על אלג'יריה; הטיוטה לא הסתפקה בסעיפיה המבצעיים 5, 7 ו-8 בהפיכת האוטונומיה תחת ריבונות מרוקאית לבסיס היחיד למשא ומתן, אלא כללה בסעיפה הראשון שינוי רשמי של שם המשלחת החל מ-1 בנובמבר 2026 מ-"מ-י-נ-ו-ר-ס-ו" (MINURSO) ל-"מ-י-נ-ו-ס-ו" (MINUSO), כלומר מחיקה רשמית וסופית של האות R המסמלת את המילה משאלעם (רפרנדום), תוך חיוב המזכיר הכללי להציג תוכנית עד 30 בינואר 2027 לצמצום מספר המשקיפים הצבאיים וסגירה ומיזוג של משרדי הפיקוח. כאשר טיוטה זו גרפה 11 קולות תומכים מתוך 15 חברים, לצד הימנעות של סין, פקיסטן ודנמרק ווטו רוסי בודד, נחשפה האמת על התמרון הרוסי כאשר השגריר הרוסי ואסילי נבנזיה הציג טיוטה חלופית בת עמוד אחד להארכה טכנית של המשלחת במתכונתה הישנה. השערורייה המספרית הייתה שהפרויקט הרוסי לא נפל רק בגלל ההתנגדות האמריקאית, אלא נכשל מלכתחילה בהשגת הקוורום החוקי העומד על 9 קולות, לאחר שקיבל 3 קולות יתומים בלבד – רוסיה, סין ופקיסטן – מול 11 נמנעים וקול אמריקאי מתנגד. זאת ידעו במוסקבה מראש כאשר הציגו זאת כעפר בעיניים כדי להסיר את המבוכה מול אלג'יריה ללא כוונה אמיתית להציל את המשלחת.

בלב הנדסה דיפלומטית מורכבת זו, בולט תפקידה של ישראל כגורם מרכזי ומאוזן במשא ומתן הנסתר עם המעצמות. תל אביב, הקשורה לרבאט בברית אסטרטגית, ביטחונית וצבאית הדוקה, מחזיקה בערוצי תקשורת השפעה ישירים עם מעגלי קבלת ההחלטות בממשל טראמפ ועם מרכזי הכוח במוסקבה. הדיפלומטיה הישראלית ושלוחותיה המודיעיניות מילאו תפקיד של מתווך מבטיח להעברת מסרים ותיאום קצב המשא ומתן בין הבירות הגדולות, באופן המבטיח שהעסקאות האמריקאיות-רוסיות במועצת הביטחון לא יפגעו פגיעה מהותית באינטרסים של מרוקו, אלא ינווטו את המצפן כך שרבאט תצא המנצחת האסטרטגית האמיתית מאחורי הקלעים, יהא רעש הזירה הפומבי אשר יהא.

בעת ניתוח התוצאות המעשיות של ישיבת אתמול במועצת הביטחון הרחק מהרעש הרטורי, מתברר בבירור שהן משרתות לחלוטין את האינטרסים של ממלכת מרוקו. הצבת משלחת מينורסו מעשית מחוץ למשחק הפוליטי וסיום כהונתה רשמית בליל 31 באוקטובר 2026 לאחר 35 שנות קיום מאז 1991, משמעותה קבורת העקבות האחרונים של מנגנוני משאל העם שעבר זמנם, והשארת השטח לסמכות המצב הקיים המרוקאי המלא מכל בחינה. השגריר האמריקאי באו"ם, מייק וולץ, אישר כיוון זה מיד לאחר ההצבעה בקריאתו הרשמית לנסיגה מסודרת של משלחת מينורסו, תוך חשיפה שהמשלחת מבזבזת 80% מזמנה ומשאביה באספקה עצמית ובלוגיסטיקה משלה, ומזכיר כי המזכיר הכללי לשעבר קופי אנאן הודה כבר ב-2002 בחוסר התועלת שבהמשך נוכחותה. מרוקו, השולטת שליטה מלאה במחוזותיה הדרומיים והופכת אותם לקוטב כלכלי אטלנטי-יבשתי, ואשר חילצה הכרה מהמעצמות והגורמים הפעילים – בראשם ארצות הברית, צרפת ספרד – במרוקאיות סהרה וביוזמת האוטונומיה כפתרון יחיד ובודד, אינה זקוקה עוד למשלחת אום"ית שפוליסריו ואלג'יריה השתמשו בהארכת כהונתה השנתית כבמה לסחיטה פוליטית ולהארכת הסכסוך המלאכותי. זאת רבאט כרתה בהודעת הבית המלכותי המכריזה כי אי-החידוש סולל את הדרך לסגירה סופית של התיק באו"ם והוצאתו ממוועצת הביטחון ומהוועדה הרביעית.

אולם אבן הפינה המסוכנת ביותר שלא נחשפה בסיקור השטחי טמונה בהשלכות הריבוניות והפיננסיות המיידיות של מות משלחת מينורסו ברמת האזור החיזצץ ועורקי המסחר העולמיים. לאורך 35 שנה, נוכחות המשלחת מכוח ההסכם הצבאי מספר 1 משנת 1991 היוותה מגבלה משפטית בינלאומית על האזור החיץ ממזרח לחומת החול, וכן העניקה לחברות ביטוח ומוסדות פיננסיים בינלאומיים אמתלה לסווג את האזור כאזור שנוי במחלוקת תחת פיקוח האו"ם. עם נפילת מנדט מينורסו רשמית ב-31 באוקטובר 2026, נפלה המעטפת המשפטית האו"מית מעל אזור החיץ לנצח, דבר המעניק לכוחות המזוינים המלכותיים של מרוקו את הלגיטימיות המשפטית והריבונית המלאה להרחיב את שליטתם הישירה עד לגבולות מאוריטניה ואלג'יריה, ולסגור כל מעבר יבשתי לחדירת גורמי פוליסריו ללא נוכחות משקיפים או"מיים הסופרים את המהלכים הצבאיים. זאת בצד שחרור המחוזות הדרומיים ונמל דאחלה האטלנטי הענק מכל מגבלה משפטית או"מית המעכבת את זרימת ההשקעות הריבוניות החוצות יבשות.

מול עובדות ניצחות אלו, הקסם התהפך על יוצרו באלג'יריה. בזמן שדפים ובמות תקשורת אלג'יראיות חגגו בליל 30 באוקטובר 2026 את הווטו הרוסי כניצחון דיפלומטי היסטורי בניסיון נואש לשווק אשליה פנימית שתבלע את זעם הרחוב ותתרץ את שפך המיליארדים שירדו טמיון על פרויקט מפסיד, התעוררה הדיפלומטיה האלג'יראית ביום שבת 31 באוקטובר 2026 אל האסון המשפטי בדמות המוות הקליני והמשפטי של המשלחת. משרד החוץ האלג'יראי פרסם הודעה רשמית שבה השתנה הטון מחגיגה لبכי, והוא הביע צער עמוק על אי-חידוש מנדט מينורסו. מקבלי ההחלטות בארמון אל-מוראדיה ובמחנות הצבא האלג'יראי מבינים בתוכם פנימה שהעולם סגר את פרק הבדידות וההיפרדות, וכי כל עימות צבאי שמנופפת בו חזית פוליסריו הוא מלחמה שהתוצאות שלה ידועות מראש עוד בטרם החלה, לאחר שהכוחות המזוינים המלכותיים של מרוקו הדקו את אחיזתם בשטח באמצעות חומת הביטחון החכמה, מערכות המעקב הלוויין, והעליונות המוחץ של כטב"מים ולחמה אלקטרונית שהפכו את אזור החיץ לבית קברות לכל תנועה עוינת.

באשר לאופציית התערבות צבאית אלג'יראית ישירה, זהו קו אדום שאלג'יריה אינה מסוגלת לחצות משום שהיא יודעת בודאות מוחלטת שמדובר בהתאבדות גאופוליטית שתפתח עליה את שערי הגיהנום מכל עבר, ואף תביא עליה רעה ונקמה מצד הדב הרוסי עצמו שאותו היא מדמיינת כבעל בריתה המגן. מוסקבה, המקושרת עם מרוקו בשותפויות כלכליות נרחבות בתחומי הדיג, האנרגיה והחקלאות, ואשר ממוקמת צבאית וכלכלית במדינות הסאהל כמו ניז'ר, מאלי ובורקינה פاسو דרך הלגיון האפריקאי ומוציאה מהן זהב, אורניום וליתיום לאחר נתק כמעט מוחלט בין מדינות פנים-יבשתיות אלו לבין אלג'יריה – מבינה שמוצא הים היחיד והבטחוני לייצוא אוצרות מינרליים אסטרטגיים אלו לשווקים עולמיים עובר בהכרח דרך היוזמה האטלנטית המרוקאית ונמל דאחלה האטלנטי, וכי יציבות סהרה תחת ריבונות מרוקאית מלאה וסיום נוכחות מينורסו ואזור החיץ משרתים את האינטרסים הלוגיסטיים והכלכליים הרוסיים והאמריקאיים כאחד ביבשת אפריקה. משום כך, מוסקבה לא תאפשר לאלג'יריה להצית מלחמה אזורית שתאеים על נתיב מסחר חיוני זה, תערער את יציבות הגדה הדרומית של הים התיכון ותזמין התערבות נאט"ואית ישירה. רוסיה תהיה הראשונה לנטוש את אלג'יריה ולסחור בה על שולחן הגדולים, כך שהרעש התקשורתי האלג'יראי יישאר רק הד ריק עבור סידורים בינלאומיים שהכריעו את תיק סהרה המרוקאית ללא שוב.