עסקת המונדיאל שבוטלה חושפת את קרב המיליארדים (חלק 1)

המשבר שטלטל את התאחדות הכדורגל הבינלאומית "פיפ"א" במהלך החודשים האחרונים לא היה רק מחלוקת כספית סביב פרויקט השקעה בשווי עשרים מיליארד דולר, אלא חשף מאבק עמוק יותר על השליטה בהחלטות הכלכליות במוסד הכדורגל הגדול בעולם, על קביעת ערך זכויות גביע העולם, ועל השאלה האם רווחים עתידיים מטורנירים בינלאומיים ניתנים לחלוקה עם משקיעים מחוץ למערכת הספורטיבית.

הסיפור החל הרחק מהמגרשים, בתוך מלון "וולדורף אסטוריה" במנהטן שבניו יורק, ב-18 ביולי 2026, יום אחד לפני גמר גביע העולם. על פי תחקיר שפרסם ה"ניו יורק טיימס", שעליו התבססה מאוחר יותר התאחדות הכדורגל האירופית (אופ"א) בהליכיה המשפטיים, חמישה בכירים בפיפ"א התבקשו לבחון בדחיפות פרויקט השקעה רגיש ביותר, שהסתיים בתמיכתם של שלושה מהם אל מול התנגדותם של שניים. נסיבות הפגישה ומהירות קבלת ההחלטות עוררו שאלות לגבי מידת המעורבות של הגופים המוסמכים בפרויקט, גרסה שעדיין נותרה שנויה במחלוקת בין הצדדים הנוגעים בדבר.

לאחר עשרה ימים, הפרויקט נחשף לציבור תחת השם "FIFA Forward Enterprise". מדובר היה בישות מסחרית שתוכננה לרכז בתוכה את זכויות השידור, החסות, הפרסום, הכרטיסים והפעילויות המסחריות הקשורות לתחרויות פיפ"א, תוך פתיחת ההון שלה למשקיעים חיצוניים בשיעור של כ-עשרים אחוזים, בתמורה למימון של עד 4.2 מיליארד דולר, בהתבסס על הערכת שווי כוללת של כ-עשרים מיליארד דולר.

כאן עולות נקודות הדורשות בדיקה; הסכום המדובר לא היה כסף שנעלם מקופת ההתאחדות הבינלאומית, אלא הערכת שווי לחברה שבסופו של דבר לא הוקמה. העסקה המוצעת הייתה מעניקה למשקיעים נתח כלכלי בפעילות המבוססת בעיקרה על טורנירים שזכויותיהם שייכות למוסד ללא מטרות רווח המייצג 211 התאחדויות לאומיות.

על פי דיווחי "רויטרס" ו"אסושיאייטד פרס", בנק "ג'יי פי מורגן" האמריקאי נכנס לתמונה כדי להכין את הפרויקט והסדריו הפיננסיים, בעוד ששמה של קרן "Thrive Eternal", הקשורה למשקיע האמריקאי ג'ושוע קושנר, עלה כמשקיע מרכזי פוטנציאלי. קושנר הוא אחיו של ג'ארד קושנר, חתנו של נשיא ארה"ב לשעבר דונלד טראמפ, קשר שעורר את עניין העיתונות הבינלאומית לאור היחסים הקרובים בין טראמפ לנשיא פיפ"א ג'יאני אינפנטינו, אם כי כשלעצמו הוא אינו מהווה הוכחה לטובת הנאה או עבירה על החוק.

החלק המעניין עוד יותר הוא שהפן הפיננסי של הפרויקט היה קשור להצעה חסרת תקדים להתאחדויות הלאומיות; התוכנית אפשרה לכל התאחדות לקבל מענק יוצא דופן של עד עשרים מיליון דולר, בנוסף למימון פיתוח בסך עשרים מיליון דולר במהלך מחזור 2027-2030, על פי המתווה שהסבירה פיפ"א, בכפוף לאישורים הנדרשים ושיתוף הפעולה של ההתאחדויות הנוגעות בדבר.

בחישוב פשוט, הענקת עשרים מיליון דולר לכל אחת מ-211 ההתאחדויות משמעותה חלוקת 4.22 מיליארד דולר, סכום השווה כמעט במדויק לסכום הכולל שהפרויקט נועד לגייס ממשקיעים חיצוניים. השוואה זו אינה מוכיחה קיומו של כשל פיננסי, אך היא מעלה שאלה לגיטימית: מהי העלות הכלכלית האמיתית של הענקת נתח מהכנסות מסחריות עתידיות למשקיעים בתמורה למימון יוצא דופן שתיאורטית צורך את רוב התמורה הראשונית מההשקעה?

חשיבותה של שאלה זו גוברת כשחוזרים למצגת בת 25 עמודים, שהגיעה לידי עיתון ה"גרדיאן". היא כללה חזון לפיתוח הכנסות באמצעות הרחבת פעילויות וטורנירים מסחריים, הגדלת הכנסות מכרטיסים, שימוש במימון חיצוני והלוואות, ושיפור ניצול זכויות השידור. כמו כן, צוינה האפשרות להגדלת מספר אירועי הספורט העולמיים, מה שעורר חששות מהגברת העומס על השחקנים, המועדונים והלוח הבינלאומי.

אחת הנקודות המדאיגות ביותר הייתה היעדר פירוט מספק, במסמכים שנחשפו בתקשורת, לגבי המתודולוגיה להגעה להערכת שווי של עשרים מיליארד דולר, לגבי קיומה של תחרות פתוחה בין משקיעים, וכן לגבי תנאי התשואה והיציאה מההשקעה. לכן עלתה השאלה לגבי השווי ההוגן של הזכויות: האם פיפ"א הייתה מקבלת את המחיר המתאים עבור הנתח המוצע, או שמא המשקיעים היו נהנים מצמיחה כלכלית עתידית העולה על מה שמשתקף בערך המוצע?

לא ניתן לקבוע בוודאות שזכויות גביע העולם היו נמכרות מתחת לערכן האמיתי ללא עיון במודלים הפיננסיים, בהתחייבויות החוזיות ובדוחות הערכה עצמאיים. כמו כן, השוואת שווי החברה המוצעת להכנסות הכוללות של פיפ"א אינה מספיקה כשלעצמה כדי להוכיח הערכת חסר, שכן הכנסות אינן רווח נקי, וערכו של כל פרויקט תלוי גם בעלויות, בסיכונים ובמשך הזמן של הזכויות.

מנגד, אינפנטינו הגן על הפרויקט כאמצעי לחיזוק המימון לכדורגל במדינות שנהנות פחות מהכנסות גלובליות. התאחדות הכדורגל הבינלאומית הדגישה כי היא תשמור על השליטה בחברה המוצעת ועל מלוא סמכויותיה הרגולטוריות והספורטיביות, וכי למשקיעים לא תהיה סמכות הכרעה לגבי חוקי המשחק או מועדי התחרויות.

עם זאת, ערבויות אלו לא שכנעו את התאחדות הכדורגל האירופית (אופ"א), שסברה כי הכנסת הון פרטי לפעילות המסחרית של המונדיאל עלולה ליצור לחצים מתמידים להגדלת רווחים, גם על חשבון האיזון בין האינטרס הספורטיבי לשיקולים מסחריים. להתנגדויות הצטרפו גופי כדורגל נוספים, בהם התאחדות צפון ומרכז אמריקה והקריביים (CONCACAF), והקונפדרציה האסייתית שביקרה את היעדר ההתייעצויות המוקדמות, לצד ארגון השחקנים המקצוענים הבינלאומי (FIFPRO).

לאחר איומי ההתאחדויות האירופיות להחרים את תחרויות פיפ"א, הודיע אינפנטינו ב-31 ביולי על משיכת הפרויקט. אך הביטול לא סיים את המחלוקת, אלא העביר אותה לרמה רגישה יותר, שבאה לידי ביטוי בדרישה לחשוף את מסמכי העסקה ואת מסלול קבלת ההחלטות.

ב-27 וב-28 באוגוסט, הגישה אופ"א בקשות לבתי משפט פדרליים בארה"ב לקבלת מסמכים ועדויות הקשורים לפרויקט מחברות אמריקאיות הקשורות לפיפ"א ומגופים פיננסיים והשקעתיים המעורבים בעסקה. בקשות אלו התבססו על האפשרות להשתמש בראיות בתלונה פלילית אפשרית בשוויץ בגין ניהול פיננסי כושל.

על פי הרישומים המשפטיים הזמינים שנבדקו, מדובר בארבע בקשות משפטיות בשלושה מחוזות שיפוטיים בארה"ב. עם זאת, הליכים אלו נועדו להשיג ראיות ואינם אומרים שבוצעה עבירה או שאינפנטינו הורשע, כמו כן לא אושר מתן פסק דין סופי לגבי עצם ההאשמות או פתיחת חקירה פלילית שוויצרית בעניינן. מצדה, פיפ"א דחתה את האשמות הניהול הכושל וראתה בהליכים המשפטיים חלק מקמפיין המכוון נגד הנהגתה.

אך ההתפתחות החשובה ביותר שחושף מעקב אחר התיק התרחשה ב-15 באוקטובר האחרון, כאשר פיפ"א הכריזה על הצגת תוכנית חדשה להגדלת מימון הפיתוח במהלך מחזור 2027-2030 ל-6.35 מיליארד דולר, הכוללת את ההתאחדויות הלאומיות וגופי כדורגל אחרים, עם הקצאות מוצעות של 25 מיליון דולר לכל התאחדות לאומית.

ראוי לציין כי התוכנית החדשה מסתמכת על ניצול עודפים פיננסיים ועתודות של ההתאחדות הבינלאומית, לאחר שהערכות ראשוניות לא מבוקרות הצביעו על עודף שבין 5.2 ל-5.6 מיליארד דולר למחזור 2023-2026, תוך שמירה על עתודה מונעת מוצעת של 1.7 מיליארד דולר. פרטי התוכנית עדיין כפופים לבדיקה ולאישורים מוסדיים.

כאן מתגבשת הזווית החשובה ביותר בתחקיר: אם ניתן להציע מימון נרחב ממשאבים עצמיים, מדוע פתיחת הפעילות המסחרית למשקיעים חיצוניים הייתה על הפרק מלכתחילה? והאם העלייה הצפויה בהכנסות הצדיקה ויתור על נתח מרווחי העתיד?

מן ההגינות לציין כי התוכנית החדשה אינה תואמת את הצעת ההשקעה הקודמת מבחינת ערך, מקורות מימון או המשכיות, וכי פיפ"א סבורה שהשקעה חיצונית הייתה מייצרת משאבים נוספים מעבר למה שניתן לחלק מהעתודות. עם זאת, הפער בין שתי התפיסות עדיין דורש בדיקה פיננסית עצמאית שתבהיר את העלות והתועלת ארוכת הטווח של כל אפשרות.

ב-2 בנובמבר, חשפה "רויטרס" כי מזכ"ל פיפ"א, מתיאס גראפסטרום, הזמין את חברי מועצת ההתאחדות המעוניינים לעיין במסמכי יסוד הקשורים לפרויקט במטה הארגון בציריך, בהתאם לתנאים מוגדרים. זאת לאחר דרישות אירופיות לקבלת תשובות לעשרות שאלות הנוגעות לניהול ההתאחדות ושקיפות החלטותיה.

אך העמדת המסמכים לעיון חברי המועצה בתנאים מסוימים אינה שקולה בהכרח לביקורת חיצונית עצמאית, במיוחד אם לא פורסמו מתודולוגיית ההערכה, הצדדים המעורבים במשא ומתן והאחריות המוסדית הקשורה לכך. במקביל, הטלת סודיות על מסמכים מסחריים אינה מוכיחה כשלעצמה ביצוע עבירה, שכן היא עשויה להיות קשורה להתחייבויות חוזיות ומשפטיות לגיטימיות.

עם התקרבות הבחירות לנשיאות פיפ"א המתוכננות ל-מרץ 2027 במרוקו, שאלות פיננסיות משתלבות בחישובי כוח בתוך מוסד הכדורגל. הפרויקט שבוטל הפך למבחן אמון בהנהגתו של אינפנטינו, בעוד שהדרישה לרפורמה מוסדית הפכה לציר מרכזי בעימות בין ההתאחדות הבינלאומית לבין מספר גופי כדורגל.

האמת החשובה ביותר נותרה שאי-השלמת העסקה אינה מבטלת את הצורך לדעת כיצד היא הוכנה, מי בחר את המשקיעים הפוטנציאליים, כיצד נקבע השווי השוקי, ואילו ערבויות היו אמורות להגן על עתיד הטורנירים מפני ניגודי עניינים.

הסוגיה כבר אינה נוגעת רק ל-עשרים מיליארד דולר, אלא למודל הניהול של הכדורגל העולמי: האם זכויות מסחריות יישארו אמצעי למימון המשחק ופיתוחו תחת פיקוח מוסדותיו, או שיהפכו בהדרגה לנכסי השקעה שעתידם נקבע לפי היגיון של רווחיות?

התשובה לשאלה זו אינה זקוקה להאשמות מוקדמות, אלא למסמכים מלאים, הערכה פיננסית עצמאית וחשבון נפש מוסדי שקוף. עד שזה יקרה, עסקת פיפ"א שלא הושלמה תישאר אחת הסוגיות הבולטות הפתוחות בנוגע לעתיד כלכלת הכדורגל הבינלאומית.