סמים בין האשמות אלג'יראיות לבין שאלות של אמינות

העיתונות האלג'יראית מחריפה את האשמותיה הכבדות נגד מרוקו בנוגע לרשתות סחר בינלאומי בסמים, לאחר פרסום מאמר בעיתון האלג'יראי "אל-מסא" ביום חמישי, המעלה טענות בדבר חדירת כספי סמים למעגלי קבלת ההחלטות הפוליטיים במרוקו, בגישה שמחזירה לקדמת הבמה את סוגיית השימוש הפוליטי בתיקים ביטחוניים בהקשר של היחסים המתוחים בין רבאט לאלג'יר.

העיתון התבסס על נתונים שיוחסו לכלי תקשורת מרוקאיים בנוגע לשימוש של גורם ממשלתי ברכב השייך לכאורה לאדם המבוקש על ידי הרשויות בספרד בגין סחר בינלאומי בסמים, במהלך אירוע בעיר נאדור. עם זאת, העיתון עבר מהצגת טענות אלו להאשמות רחבות יותר בדבר קיומה של זיקה בין רשתות הברחה לבין מוקדי השפעה פוליטיים במרוקו, מבלי לספק הוכחות משפטיות עצמאיות התומכות במסקנה זו.

יצוין כי האירוע שדווח בעיתונות האלג'יראית אינו חדש לחלוטין, שכן אתר החדשות המרוקאי "ריף פרס" כבר פרסם בתאריך 28 בספטמבר 2026, דיווח העוסק בחשדות הקשורים לרכב ששימש במהלך ביקור של גורם רשמי בנאדור. דבר המעורר תהייה לגיטימית לגבי הערך האינפורמטיבי של פרסום מחדש של נתונים שהופצו בעבר בהקשר האשמתי חדש.

לא ניתן להכחיש כי פשעי סחר בסמים וניסיונות חדירה למוסדות מהווים אתגרים אמיתיים עבור כל מדינה, כולל מרוקו, שאכן חוותה תיקים משפטיים בולטים הקשורים לרשתות הברחה בינלאומיות. עם זאת, קיומם של תיקים פליליים המערבים יחידים או פקידים אינו מעיד בהכרח על אחריות מוסדות המדינה או על קיומה של מדיניות רשמית המגנה על פעילויות אלו; האחריות הפלילית נותרת אישית ונקבעת על ידי חקירות והחלטות שיפוטיות.

מנגד, סוגיה חשובה לא פחות עולה בנוגע לנכונותה של התקשורת האלג'יראית להחיל את אותם קריטריונים על האשמות המכוונות נגד אישים משפיעים בתוך אלג'יריה. כבר עסקנו בתחקיר קודם בחשדות ובהאשמות בנוגע לקשרים פוטנציאליים בין גורמים במוסד הצבאי האלג'יראי לבין רשתות הברחת סמים, כולל טענות הנוגעות לרמטכ"ל הצבא, הגנרל סעיד שאנגריחה, האשמות הדורשות חקירה ובדיקה ולא ניתן להתייחס אליהן כאל אמיתות מוגמרות ללא מסמכים עצמאיים הניתנים לאימות.

הפולמוס סביב תיק זה התחדש לאחר פרסום בכלי תקשורת מרוקאיים, ביום רביעי ה-4 בנובמבר, של דיווחים על הדלפות והצהרות שיוחסו לפעילים אלג'יראים המעלים טענות על קשרים בין רשתות הברחה לבין קצינים בכירים בצבא. למרות חומרת הדברים המופיעים בדיווחים אלו, הם אינם מהווים כשלעצמם הוכחה משפטית למעורבות האנשים המוזכרים, במיוחד בהיעדר מסמכי מקור שפורסמו וניתן לבחון ולאמת אותם.

כאן עולה השאלה המכרעת ביותר: מדוע החשדות בנוגע למרוקו הופכים בסיקור תקשורתי אלג'יראי מסוים להאשמות רחבות היקף המכוונות נגד מוסדות המדינה, בעוד טענות דומות בתוך אלג'יריה קוראות למחקר ובדיקה שנותרים תלויים ועומדים? אמינות תקשורתית אינה נמדדת בעוצמת ההאשמות, אלא באחידות הקריטריונים המשמשים לבחינת הראיות, ללא קשר ללאום הנאשם או למעמדו הפוליטי והצבאי.

כמו כן, אימוץ שפה המרמזת כי הסיכונים הביטחוניים העומדים בפני אלג'יריה נובעים ממרוקו בלבד אינו מספק הסבר מספיק לאופי הפשע המאורגן בצפון אפריקה ובאזור הסאהל, שם מצטלבים נתיבי הברחת סמים, נשק וכספים בלתי חוקיים דרך גבולות מרובים, ושם רשתות פליליות מנצלות את מורכבות המרחב הגיאוגרפי ואת התנאים הביטחוניים והכלכליים.

במציאות, המאבק בסמים דורש הכרה בחומרת התופעה הרחק מהתלהמות פוליטית, תוך הדגשת הצורך במתן דין וחשבון לכל מי שאחריותו הוכחה, בין אם הוא אזרחי, צבאי או בעל השפעה פוליטית, במרוקו, באלג'יריה או בכל מדינה אחרת.

הבעיה אינה נעוצה בזכותה של העיתונות האלג'יראית להאיר את תיקי השחיתות במרוקו — זוהי זכות לגיטימית כל עוד היא נשענת על מידע מתועד — אלא בסכנה שבהפיכת האשמות אישיות לקביעות קולקטיביות בשירות חזון פוליטי מוכן מראש. לסמים אין לאום, הפשע המאורגן אינו מכיר בגבולות, וכל ניסיון להגביל את האחריות לצד אחד עלול להסתיר שאלות קריטיות הרבה יותר על ההסתעפויות האמיתיות של הרשתות ועל הנהנים מהן משני עברי הגבול.