הדבר המסוכן ביותר בפרויקט "FIFA Forward Enterprise", שעורר רעידת אדמה בתוך התאחדות הכדורגל הבינלאומית במהלך קיץ 2026, לא היה סכום עשרים מיליארד הדולרים שדובר עליו, אלא השאלות הפיננסיות שהפרויקט הותיר ללא תשובות ברורות: כיצד נקבע שווי הזכויות המסחריות של מוסד הכדורגל הגדול בעולם? מהו התגמול שהמשקיעים היו מקבלים בתמורה לכספם? והאם ההתאחדויות הלאומיות ידעו מהו המחיר הכלכלי ארוך הטווח של המימון שהוצע להן?
שאלות אלו מקבלות משנה תוקף לאחר בחינת תוכן של הצעה מסחרית בת 25 עמודים הנושאת את התאריך יולי 2026, תחת הכותרת "FIFA Forward Enterprise – Member Materials", עם ציון כי מדובר במסמך סודי שאינו מיועד להפצה. עותק שפורסם בפלטפורמת "Scribd" מכיל פרטים מהותיים התואמים להצעה שעליה דיווח העיתון הבריטי "הגרדיאן" ב-30 ביולי, אם כי האותנטיות של העותק שפורסם לא אומתה באופן עצמאי.
דפי ההצעה חושפים תפיסה כלכלית שהייתה משנה את הדרך שבה פיפ"א מנהלת את נכסיה המסחריים, באמצעות הקמת חברה שתטפל ברוב הפעילויות מניבות ההכנסות, כולל זכויות שידור, חסויות, פרסום, כרטיסים, אירוח מסחרי וארגון טורנירים, בתמורה לפתיחת נתח מיעוט למשקיעים חיצוניים, תוך שמירה על שליטת ההתאחדות הבינלאומית בהחלטות הספורטיביות והרגולטוריות.
אולם, הדבר הראשון שמעורר תהייה בניתוח הפיננסי הוא שיטת הערכת השווי של החברה החדשה; דוחות של "רויטרס" ו-"AP" חשפו כי בנק "ג'יי פי מורגן" העריך את שוויה בכ-עשרים מיליארד דולר, בעוד שהמימון המיועד מהמשקיעים הגיע ל-4.2 מיליארד דולר בתמורה לנתח של כ-עשרים אחוזים.
מספרים אלו אומרים שהערך החשבונאי הנגזר מחלוקת 4.2 מיליארד ב-עשרים אחוזים עומד על 21 מיליארד דולר, כלומר מיליארד דולר יותר מהערכת השווי שדווחה בתקשורת. פער זה אינו בהכרח הוכחה למניפולציה או ניפוח, שכן הוא עשוי לנבוע מעיגול מספרים או מהבדלים בהגדרת שווי החברה לפני ואחרי ההשקעה, אך הוא מדגיש את הצורך לדעת מהו הבסיס החשבונאי שאומץ לקביעת המחיר.
חשוב מכך, הדפים שפורסמו מההצעה אינם כוללים מודל פיננסי מפורט המבהיר את תחזיות הרווח הנקי ותזרימי המזומנים המהוונים, וכן לא את שיעור התשואה הפנימי הצפוי למשקיעים, או את מנגנון הערכת השווי של הנתח בעת מכירתו בעתיד. כמו כן, לא מוצגים בבירור תנאי היציאה מההשקעה או האם יהיו ערבויות מיוחדות להגנה על זכויות בעלי מניות המיעוט.
היעדרם של אלמנטים אלו מההצעה שהופנתה להתאחדויות לא אומר בהכרח שהם לא היו קיימים במסמכי משא ומתן אחרים, אך הוא הופך את הערכת הגינות העסקה לבלתי אפשרית בהתבסס על ההצעה בלבד.
נקודה רגישה נוספת עולה בעמוד התשיעי, שבו המסמך משווה את מימון תוכנית "פיפ"א פורוורד" במהלך המחזור 2023-2026, העומד על כ-1.7 מיליארד דולר, למימון פוטנציאלי שיגיע ל-8.4 מיליארד דולר במהלך המחזור 2027-2030, באמצעות שילוב התוכניות "FIFA Forward" ו-"FIFA Fast Forward".
עם זאת, עמוד 23 מרחיק לכת ומדבר על העלאת ההתחייבות הכוללת לפיתוח הכדורגל ליותר מ-עשרה מיליארד דולר. הפער בין שני המספרים, העומד על לפחות 1.6 מיליארד דולר, דורש הבהרה, במיוחד מכיוון שההצעה אינה מציגה בדפיה שפורסמו הסדר פיננסי מפורט המקשר בין התוכניות השונות למספר הכולל הסופי. הסכום הגבוה יותר עשוי לכלול תוכניות פיתוח אחרות, אך קביעת זאת במדויק דורשת טבלאות פיננסיות נוספות.
הפירוט החשוב ביותר טמון בחלוקת המימון; ההצעה קבעה עשרים מיליון דולר ממימון "פיפ"א פורוורד" לכל אחת מ-211 ההתאחדויות הלאומיות, בנוסף לסכום חריג אופציונלי של עד עשרים מיליון דולר להתאחדות במסגרת תוכנית "פאסט פורוורד".
בחישוב התשלום האופציונלי בלבד לכל ההתאחדויות, אנו מגיעים ל-4.22 מיליארד דולר, סכום שכמעט תואם את המימון שהפרויקט שאף לגייס ממשקיעים חיצוניים. באשר לתוכנית הרגילה, היא הייתה מגיעה לאותו היקף בערך, אך המימון שלה, לפי הפרשנות הרשמית של פיפ"א, היה מגיע משיפור ההכנסות המסחריות העתידיות.
כאן מופיעה משוואה מהותית: המשקיעים היו משלמים סכום גדול בבת אחת, בעוד שהם מקבלים בתמורה נתח בעלות בחברה מסחרית המסוגלת תיאורטית לייצר הכנסות חוזרות. העותק שפורסם לא הבהיר כיצד יחולקו הרווחים או כמה זמן ייקח למשקיעים להחזיר את הונם או להשיג רווחים נוספים.
לכן, ההשוואה בין הכספים שתקבלנה ההתאחדויות באופן מיידי לבין הערך העתידי של נתח ההשקעה לא יכולה להיות מוכרעת ללא ידיעת תנאי העסקה. ייתכן שהתהליך כדאי כלכלית, וייתכן שהוא יקר בטווח הארוך, אך הראיות הזמינות אינן מאפשרות לבחור באחת משתי האפשרויות באופן חד-משמעי.
הדפים העוסקים בצמיחה מסחרית חושפים תפיסה שונה של הדרך לנצל את הכדורגל כלכלית. בעמוד השביעי, ההצעה מציגה השוואה בין ממוצע ההכנסות השנתי של פיפ"א העומד על כ-3.6 מיליארד דולר, לבין הכנסות של ליגות אמריקאיות גדולות, ביניהן ליגת ה-NFL שהכנסותיה לפי הטבלה עומדות על 21.2 מיליארד דולר.
הבעיה כאן היא שפיפ"א היא מוסד בינלאומי המארגן תחרויות ומנהל תוכניות פיתוח וממשל, בעוד שה-NFL מייצג מודל עסקי שונה הקשור למועדונים, זיכיונות וזכויות מקומיות. לכן, השוואה ישירה בין ההכנסות עשויה להיות מועילה שיווקית, אך היא אינה מספיקה כדי להוכיח שפיפ"א משיגה תשואה מסחרית נמוכה ממה שצריך, אלא אם כן נלקחים בחשבון ההבדלים בין המודלים העסקיים, העלויות וההתחייבויות.
בעמוד ה-15, ההצעה מציעה להגדיל את השותפים המסחריים, להרחיב את ניצול זכויות השידור, לשפר את העלויות התפעוליות ולגייס כישרונות עם שכר המקושר לתמריצים פיננסיים. הסדרים אלו אינם חריגים בעולם התאגידי, אך הם מעלים שאלה לגבי האופן שבו ניתן ליישב בין השגת רווחים למשקיעים לבין שמירה על האופי ללא מטרות רווח והשליחות הפיתוחית של ההתאחדות הבינלאומית.
עמוד 9 כולל יעד להגדלת מספר התחרויות מכ-200 ל-450, מספר שעורר מחלוקת תקשורתית לגבי האפשרות של הכפלת לוח השנה של הכדורגל העולמי. אולם, בדיקה בהקשר של העמוד מראה שהמספר הופיע לצד מדדי פיתוח הכוללים הגדלת מספר השחקנים הנהנים מכ-300 אלף ל-650 אלף, אצטדיונים חדשים מכ-570 ל-1200, ופרויקטים מ-1600 ל-3500.
ההצעה אינה מגדירה בבירור האם תחרויות אלו הן מקומיות או אזוריות הנתמכות על ידי תוכניות פיתוח, או שמא מדובר בטורנירים בינלאומיים נוספים. לכן, לא ניתן לקבוע בוודאות, על סמך עמוד זה בלבד, שפיפ"א התכוונה לארגן 250 טורנירים עולמיים חדשים, אף שהנוסח המסחרי הכללי של הפרויקט התבסס על הרחבת פעילויות והגדלת ניצול הזכויות.
המסמך מעלה גם את סוגיית האיזון בין כדורגל גברים לנשים; ה-"גרדיאן" ציין כי מונדיאל הנשים הוזכר רק פעם אחת בהצעה המסחרית, בעוד שאינפנטינו אישר בהצהרותיו הרשמיות שהפרויקט היה מחזק את ההשקעה בכדורגל נשים ובכישרונות צעירים. מספר האזכורים לבדו אינו מוכיח את היקף המימון בפועל, אך הוא חושף את הצורך של ההצעה ביעדים פיננסיים נפרדים וניתנים למדידה עבור הקטגוריות השונות של המשחק.
באשר להיבט הדורש את מירב הבדיקה המוסדית, הוא נוגע ללוח הזמנים לביצוע העסקה; עמוד 22 מציג מסלול שמתחיל בהכרזה ביולי, הענקת מסמכים ותנאים ראשוניים למשקיעים נבחרים במהלך אוגוסט, לאחר מכן קבלת הצעות עניין והתחייבויות מחייבות, עד להעברת הכספים עד סוף אוקטובר.
המעניין הוא שלוח זמנים זה קדם להשלמת ההתייעצויות וההצבעה הסופית בקרב ההתאחדויות החברות, על פי המנגנון שאישרה פיפ"א רשמית. ייתכן שתחילת המשא ומתן לפני האישור אינה עניין פסול כשלעצמו, אך היא מעלה שאלה לגבי מידת ההתקדמות שאליה הגיעו ההסדרים ההשקעתיים, והאם ההתחייבויות הפוטנציאליות היו נשארות מותנות במפורש באישור המוסדות המוסמכים.
מחוץ לדפי ההצעה, סיקורים בינלאומיים חשפו את תפקידם של המשקיע האמריקאי ג'ושוע קושנר וחברת "ת'רייב קפיטל" כאחד הצדדים ההשקעתיים הבולטים ביותר. בספטמבר האחרון, אישר קושנר בהצהרה שצוטטה ב-"רויטרס" כי לא היה נכנס לפרויקט אילו הבין את היקף הסכסוך שהוא יעורר, תוך הגנה על הרעיון הכלכלי המבוסס על חלוקת משאבים גדולים יותר להתאחדויות הפחות נהנות.
אולם, הקשר של משקיעים פוטנציאליים למוקדי כוח פיננסיים או פוליטיים אינו מהווה, כשלעצמו, הוכחה לעבירה. הסוגיות המכריעות נותרות הליכי בחירת המשקיע, עצמאות הערכת השווי, תנאי התחרות וכל ניגוד עניינים פוטנציאלי.
הוויכוח הפך מאוחר יותר לעימות משפטי, לאחר שהתאחדות הכדורגל האירופית (אופ"א) הגישה בקשות לבתי משפט פדרליים בארה"ב לקבלת מסמכים ותכתובות הקשורים לפרויקט, ביניהם חומרים הנוגעים ל-"ג'יי פי מורגן" ומשקיעים וגורמים אחרים. אופ"א אישרה כי ראיות אלו עשויות לסייע לה בהערכת הגשת תלונה פלילית אפשרית בשוויץ, בעוד שפיפ"א הכחישה ביצוע עבירות וראתה בצעדים חלק מקמפיין המכוון נגד הנהגתה.
בקשות לקבלת ראיות אינן מהוות פסק דין על ביצוע פשע או הרשעה של אדם כלשהו. אפילו החלטות פרוצדורליות שהתקבלו בתיקים אמריקאיים מסוימים לא ניתן להפוך להוכחה לנכונות ההאשמות הקשורות לפרויקט.
אולם, ההתפתחות שמעניקה לחקירה זו ממד כלכלי חדש התרחשה ב-15 באוקטובר, כאשר פיפ"א הכריזה על תוכנית חלופית למימון פיתוח הכדורגל בשווי 6.35 מיליארד דולר במהלך המחזור 2027-2030, בהתבסס על חלק מעודפיה ועתודותיה העצמיות, ללא צורך במכירת נתח מחברה מסחרית חדשה.
התוכנית המוצעת כללה הקצאת 25 מיליון דולר לכל התאחדות לאומית, תוך שמירה על עתודה מונעת בשווי 1.7 מיליארד דולר. עם זאת, תוכנית זו אינה זהה לפרויקט שבוטל מבחינת היקף המימון או מקורותיו, והיא עדיין קשורה להליכי אישור סופיים.
עם זאת, הופעת החלופה מעלה שאלה שלא ניתן להתעלם ממנה: אם המשאבים העצמיים של פיפ"א מאפשרים להציע מימון פיתוחי בהיקף כזה, האם הצורך בכניסת משקיעים חיצוניים היה צורך פיננסי ממשי, או בחירה אסטרטגית להרחבת העסקים והאצת צמיחתם?
ב-2 בנובמבר, הפרשה חזרה לכותרות לאחר ש-"רויטרס" חשפה כי המזכיר הכללי של ההתאחדות הבינלאומית, מתיאס גראפסטרום, הזמין את חברי מועצת פיפ"א לעיין במסמכי יסוד הקשורים לפרויקט בתוך מטה המוסד בציריך, על פי תנאים מוגדרים, לאחר עליית הדרישות האירופיות לשקיפות.
לפיכך, ביטול הפרויקט לא סיים את השאלות הקשורות לדרך הכנתו, בחירת המשקיעים או מתודולוגיית הערכת השווי שלו, במיוחד מכיוון שהמסמכים החוזיים והפיננסיים המפורטים עדיין אינם זמינים לעיון ציבורי מקיף.
ניתן לומר שבחינת ההצעה המסחרית חשפה שלושה פערים בסיסיים: היעדר הסבר מפורסם מספק להערכת שווי החברה וזכויות המשקיעים, אי-פירוט ההבדל בין הבטחות הפיתוח השונות, ואי-הגדרה של האופי המדויק של חלק ממדדי הצמיחה ששימשו לשיווק הפרויקט.
אולם, פערים אלו אינם הוכחות למעילה, שחיתות או ניסיון ודאי למכור את הכדורגל בפחות מערכו. אלו סוגיות הדורשות בדיקה מוסדית ופיננסית, והשוואה בין הצעת הקידום לבין המסמכים המשפטיים והפיננסיים שלא פורסמו במלואם.
בסופו של דבר, המאבק לא היה רק על עשרים מיליארד דולר, אלא על שאלה חשובה יותר: למי יש את הזכות להפוך את הכנסות גביע העולם העתידיות לנכס השקעתי, ומהן הערבויות המגנות על האינטרסים של ההתאחדויות הלאומיות, המועדונים, השחקנים והקהל?
העסקה שלא יצאה אל הפועל אולי הסתיימה מסחרית, אך מבחן השקיפות שהיא כפתה על ההתאחדות הבינלאומית טרם הסתיים, והוא יוכרע רק בחשיפת יסודות הערכת השווי וההתחייבויות המוצעות, והעמדתם לבדיקה עצמאית המבחינה בין לגיטימיות ההשקעה לבין דרישות הממשל התקין.
תגובות (0)
עדיין אין תגובות. היה הראשון להגיב!