הביקור הרשמי שעורך מלך ספרד פליפה השישי בסאוטה, העיר הכבושה, ולאחריו ביקור במליליה, נושא ממדים רגישים ועמוקים החורגים במהותם מהאופי הפרוטוקולרי הרגיל, ונוגעים בעומק במורכבויות של הזירה הפוליטית הפנימית בספרד ובשזירות הגיאופוליטיקה האזורית באגן הים התיכון המערבי. גיחה מלכותית זו, הראשונה מסוגה מאז עליית הריבון כס המלוכה ב-2014, מהווה תקדים בולט: המלך יבלות לילה אחד במובלעת הכבושה, לראשונה בתקופת הדמוקרטיה הספרדית. הביקור מגיע בעיתוי רגיש, שבו חישובי מדריד מחייבים בלימת החיכוך המפלגתי וספיגת הלחצים הגוברים מצד מפלגות הימין והפופוליסטיות, ההופכות את שתי הערים לכלי לסחיטה פוליטית פנימית, במיוחד לאחר הדי משבר ההגירה ההמוני שפקד את סאוטה בסוף חודש יולי האחרון. לפיכך, צעד זה מתפרסם כניסה מונעת להרים את המורל של החזית הפנימית ולאשר את הנוכחות המוסדית והריבונית מול תחושת הדאגה המבנית של התושבים.
למרות מאמצי החוגים הרשמיים בספרד להעניק לביקור צביון שירותי, חברתי והומניטרי, הכולל סיורים במוסדות חינוך ועל קברי הקורבנות, ממדיו הגיאופוליטיים נפתחים לאופק אסטרטגי רחב יותר. הם משקפים את המבוי הסתום של מדריד בניהול גבולה הדרומי, הבטן הרכה של האיחוד האירופי, המרוסקת בין צווי הביטחון הלאומי לבין הצורך بشותפות אסטרטגית הכרחית עם מרוקו, בפרט לאור ההתפתחויות הגדולות ביחסים הדו-צדדיים והעמדה הספרדית החדשה בסוגיית הסהרה המרוקאית והתמיכה ביוזמת האוטונומיה.
מנקודת מבט אזורית רחבה יותר, מובלעות קולוניאליות אלו, בניגוד להיסטוריה ולגיאוגרפיה, מופיעות כמנופי לחץ מחזוריים המשמשים את החוגים הספרדיים לניהול משברי הגירה פתוחים. מרוקו מגיבה לכך ברוגע אסטרטגי רב ובבגרות דיפלומטית המפרידה בבירור בין הניצול האלקטורלי הנקודתי של המעמד הפוליטי הספרדי לבין עומק האינטרסים האסטרטגיים המשותפים והפרספקטיבות המבטיחות המאחדות את שתי המדינות, במיוחד לקראת ההכנות המשותפות לאירועים יבשתיים ועולמיים כגון מונדיאל 2030. הדבר מאשר פעם נוספת כי הניסיונות לאשר את הריבונות באמצעות כוח סמלי וביקורים ראוותניים נותרים חסרי אונים מול גורל הגיאוגרפיה או מול שינוי המציאויות ההיסטוריות, לפיהן שתי הערים נותרות חלק בלתי נפרד מהמרחב החיוני של המגרב, המנוהל על ידי היגיון של רציפות היסטורית ואסטרטגית ארוכת טווח.
תגובות (0)
עדיין אין תגובות. היה הראשון להגיב!