סابرמורاد: השליט היחיד של טורקמניסטן

בכפר הבוץ קופצ'אק למרגלות הרי קופט-דאג שמערב לעיר הבירה אשגבאט, נולד ב-19 בפברואר 1940 סابرמורاد אטאיביץ' ניאזוב מתוך שבט עתיק של שבט הטקה הטורקמני, בתוך תנאים קשים שבהם כתב הגורל פרקים רצופים של אובדן. אביו אטא מורד נהרג בחזיתות הקווקז ב-1942 במהלך מלחמת העולם השנייה, והותיר אותו כפעוט בן שנתיים. לא חלפו אלא שש שנים בלבד ורעידת האדמה ההיסטורית של אשגבאט היכתה בכפרו ב-1948, הרסה את העיר כולה ובלעה מתחת להריסותיה את אמו קורבאן סולטן ואת שני אחיו הצעירים ניאז מורד ומחמד מורד. סابر ניצל באורח פלא מהאסון והוא בן שמונה, ומצא את עצمی לבד ללא משפחה. הוא הועבר לאחת מבית יתומים הסובייטיים בעיירה קזיל-ארוואט, שם גדל בסביבה קשה שעיצבה את אישיותו בבידוד, לימדה אותו סודיות, שליטה עצמית ויצר הישרדות, לפני שעבר לתקופה קצרה לגור אצל קרובי משפחה רחוקים ממקום הולדתו.

הישגיו הלימודיים בראשית נעוריו הובילו אותו אל המכון הפוליטכני הוותיק בלנינגרד, שם סיים את לימודיו ב-1967 כמהנדס אנרגיה חשמלית, ושם נישא למוזה מלניקובה ממוצא רוסי, ויחד הביאו לעולם את ילדיהם מורד וארינה. ניאזוב חזר למולדתו כדי לעבוד כמהנדס ומנהל בתחנת הכוח בעיר בוזמיין, ושם משכו יעילותו הניהולית ומשמעותו המפלגתית הקפדנית את תשומת לבם של מנהיגי המפלגה הקומוניסטית. הוא השתלב במסדרונות המנגנון הבירוקרטי כשהוא מטפס בהדרגה ממתנסי השכונות באשגבאט ועד לחברות בוועד המרכזי, ולאחר מכן הועבר לעבוד במטה המפלגה במוסקבה במסגרת מחלקת הארגון והפיקוח. עם עלייתו של מיכאיל גורבצ'וב לראשות השלטון הסובייטי ב-1985 ותחילת מסעות הטוהר נגד רשתות השחזור האזוריות ומה שכונה "מאפיית הכותנה", ההנהגה המרכזית ראתה בטכנוקרט הטורקמני השקט אדם מהימן, ולכן מונה בדצמבר של אותה שנה למזכיר הראשון של הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית של טורקמניסטן, ולאחר מכן ליושב ראש הסובייט העליון של הרפובליקה ב-1990, כדי להשתלט לחלוטין על מוקדי הכוח במדינה ערב השינויים הגדולים.

עם קריסת ברית המועצות בסוף שנת 1991, הכריז ניאזוב על עצמאות טורקמניסטן, ופעל לבסס את סמכותו הנשיאותית בשיעור קולות שהגיע לכמעט תשעים ותשעה אחוזים וחצי בבחירות של 1992, ולאחר מכן באמצעות משאל עם ב-1994 להארכת שלטונו, עד להצבעת הפרלמנט פה אחד ב-1999 על מינויו לנשיא לכל חייו. סابرמורاد ניהל מדיניות חוץ ייחודית; הוא בידד את ארצו בדצמבר 1995 בהכרה בינלאומית רשמית בניטרליות החיובית הקבועה שלה מפני בריתות צבאיות ומלחמות אזרחים בוערות בסביבתה, והתנהל בפרגמטיזם נדיר עם תנועת הטליבאן באפגניסטן כדי לאבטח את גבולותיו הדרומיים ולנהל משא ומתן סביב צינור הגז האסטרטגי טאפי. בתוך המדינה, הוא ניצל את עתודות הגז הטבעי העצומות כדי לקנות שלום חברתית; הוא העניק לאזרחים מכסות חינם של גז, מים, חשמל ומלח, ואימץ בכך חוזה רנטירי שביסס את שלטונו היחיד והאבסולוטי וחיסל כל קול של אופוזיציה, בעודו משאיר את אשתו ושני ילדיו מחוץ לזירה הפוליטית לחלוטין, כשהוא מעדיף את שהותם הקבועה במוסקבה, לונדון ווינה כדי לחסום כל שאיפות להורשת השלטון או להרחבת השפעה משפחתית.

במחצית השנייה של שלטונו, הפך ניאזוב את עצמו לדמות מיתולוגית לאחר שאימץ רשמית את התואר טורקמנבאשי, כלומר מנהיג הטורקמנים, כדי לבסס את אחת מתופעות פולחן האישיות המוזרות ביותר בהיסטוריה המודרנית. הוא חיבר את ספרו הדוגמטי "רוחנמה", והפך אותו למקור חובה הנלמד בבתי הספר ובאוניברסיטאות, לדרישה חיונית לתעסוקה, ואפילו לחומר מעבר במבחני רישיון הנהיגה, ובנה לעצמו אנדרטה מכנית ענקית בעיר הבירה שנפתחת אוטומטית מדי ערב ובוקעים ממנה קטעים בקול הנשיא. ב-2002, הוא עיצב מחדש את לוח השנה הלאומי על ידי שינוי שמות חודשי השנה וימי השבוע, והחליף את שם חודש ינואר לשם טורקמנבאשי, ואת שם חודש אפריל לשם קורבאן סולטן להנצחת אמו, שאת שמה העניק גם ללחם המסורתי כדי למחוק את שמו הטורקמני המסורתי. פניו הודפסו על שטרות המטבע הלאומי (המאנאט) מהקטן שבהם ועד לקטן שבהם, ותמונותיו התפשטו אל חזיתות מוצרים מסחריים, קופסאות תיא ובקבוקי מים, עד לפיתוח זן חדש של אבטיח שנשא את שמו והנהגת יום חופש לאומי שנתי בשם "חג האבטיח הטורקמני".

הנשיא בנה מחדש את עיר הבירה אשגבאט בצורה סוריאליסטית, כשהוא נעזר בחברות צרפתיות וטורקיות להריסת מבנים ישנים וכיסוי מאות ארמונות ומוסדות ממשלתיים בסוגים המפוארים ביותר של שיش לבן מיובא מאיטליה, כדי לזכות העיר בשיא גינס כעיר הצפופה ביותר בעולם בשיש לבן. בכיכרות הוצבו פסלי ענק מצופים זהב שלו, הבולט שבהם הוא פסלו מעל קשת הנייטרליות שמתנשסת לגובה של שבעים וחמישה מטרים ומסתובבת במנוע הידראולי כדי שפניו תמיד יפנו אל השמש לאורך שעות היום. לצד זאת, הנשיא הוציא חבילת צווי חברה לא שגרתיים; הוא אסר מופעי אופרה, בלט, אמנויות קרקע ואמנות שפת הגוף המושתקת בהופעות מוזיקליות, אסר על התקנת שיניים תותבות כשהוא מייעץ לצעירים לכרסם עצמות כדי לחזק את שיניהם, אסר על קריינים להתאפר ולשים איפור, אסר על גידול כלבים בעיר הבירה, והטיל מס ביטוח בסך של חמישים אלף דולר לקופת המדינה על כל זר שרוצה להתחתן עם אזרחית טורקמניסטן. כמו כן, הוא הפגין חיבה יוצאת דופן לגזע סוסי האקל-טקה המוזהבים, הקים להם מועצה לאומית ואסר על ייצואם ללא אישורו האישי, וחייב את חברי ממשלתו מדי שנה לצעוד ברגל במסלול הבריאות ההררי המבוסס בבטון המשתרע לאורך שלושים ושישה קילומטרים ברגל, בזמן שהוא פיקח עליהם מהמסוק הנשיאותי שלו.

המערכת התרבותית והחינוכית בתקופת שלטונו ספגה זעזוע קשה; ב-1998 הוא הורה על סגירת האקדמיה למדעים של טורקמניסטן בטענה לחוסר יעילות מעשית, צמצם את שנות חינוך היסודי לתשע שנים בלבד ואת החינוך האוניברסיטאי לשנתיים לימוד שאחריהן שנתיים של עבודה מעשית ללא תשלום, תוך הקצאת שליש מתוכניות הלימודים ללימוד ספרו "רוחנמה", מה שגרם לתעודות האקדמיות הטורקמניות לאבד את ההכרה הבינלאומית שלהן. כמו כן, הוא ביטל את שבועת הרופאים של היפוקרטס והחליף אותה בשבועה המחייבת רופאים לשאת שבועת נאמנות לנשיא ולספרו, והורה על סגירת בתי חולים וספריות ציבוריות במחוזות ובאזורים הכפריים ופיטוריהם של אלפי רופאים בטענה שהחולה האמיתי צריך להגיע לעיר הבירה, לצד הקפאת פנסיות הפרישה לשכבות רחבות של קשישים. הוא גם הפנה את משאבי המדינה לפרויקטים עצומים בלב החולות, כמו פרויקט אגם עידן הזהב "אלתין אציר" לאיסוף מי שפכים חקלאיים בשקע מדברי תחת אזהרות סביבתיות מפני אסון מדבור, ותכנונו להקים ארמון החלקה על הקרח בלב חום המדברי החונק יחד עם גן חיות הכולל פינגווינים.

ניסיון ההתנקשות לכאורה בשיירתו בנובמבר 2002 היווה נקודת מפנה מדכאת ועקובה מדם; הוא פתח במסע טיהור פוליטי חסר רחמים שפגע בבכירים לשעבר ובדמויות אופוזיציה בראשות שר החוץ לשעבר בוריס שיחמוראדוב, והסתיים במשפטים חשאית מהירים וכליאתם של עשרות בכלא אובדן-טפה הידוע לשמצה בלב המדבר. בכפרו מולדתו קופצ'אק, בנה ניאזוב את מתחם הדתי הענק מסגד רוח טורקמנבאשי משיש, שקירותיו עוטרו בפסוקי הקוראן הקדוש לצד טקסטים מצוטטים מתוך רוחנמה, והצמיד אליו קבר משפחתי מפואר אליו הועברו עצמות הוריו ושני אחיו מבתי הקברות הישנים של רעידת האדמה כדי לאחד סוף סוף את משפחתם הסמלית. בריאותו של הנשיא הידרדרה בחשאי עקב סבלו הכרוני ממחלות לב וכלי דם ועבר ניתוח עדין להשתלת מעקפים בגרמניה, עד שהכה בו התקף לב קטלני שגבה את חייו לפנות בוקר של ה-21 בדצמבר 2006 בגיל שישים ושש. עם לכתו הפתאומית, מיהרו מנגנוני הביטחון לשבש את המסלול החוקתי; יו"ר הפרלמנט אובייזגילדי אטאיב הודח והואשם באשמות פליליות מהירות כדי למנוע ממנו לקחת את הנשיאות זמנית, ובכך נסללה הדרך לעלייתו של שר הבריאות וסגן ראש הממשלה קורבאנגולי ברדימוחמדוב. גופתו של טורקמנבאשי נטמנה בקברו בכפר קופצ'אק, ובכך נחתם פרק פוליטי שאין לו אח ורע במרכז אסיה, שבו יתום רעידת האדמה הפך לשלטון אבסולוטי שהותיר אחריו מדינה שנושמת על ים של גז ושיש לבן ואגדות של מנהיגות נצחית.