מאחורי הקלעים של הדיפלומטיה הבינלאומית, ובמיוחד במסדרונות האו"ם, מתלהטים פרקי עימות שקט ורועש כאחד, שנושאו המרכזי הוא עתיד הסכסוך המלאכותי סביב סהרה המרוקאית. הרקע לכך הוא מבחן אמיתי לגבולות ההשפעה של המעצמות הגדולות וליכולת של המערכת הבינלאומית להסתגל לתמורות הגיאופוליטיות העמוקות המשרטטות מחדש את מפת ההשפעה בצפון אפריקה ובאזור האטלנטי. הדיון המתקיים כיום חרג מעבר לוויכוח המשפטי על נוסח החלטות האו"ם או מנגנוני הארכת המשימות הבינלאומיות, וחשף מאבק אסטרטגי עמוק יותר בין ההיגיון של הריאליזם הפוליטי, המעגן את ריבונות מרוקו ואת שלמותה הטריטוריאלית באמצעות גישת האוטונומיה, לבין היגיון הקיפאון המסורתי שבו דוגלים גורמים אזוריים המנסים לשבש את גלגלי ההיסטוריה ולעקוף את ההישגים הדיפלומטיים והשטחיים שצברה ממלכת מרוקו לאורך עשורים.
השימוש האחרון בזכות הווטו במועצת הביטחון והדיונים שבאו בעקבותיו בעצרת הכללית בהתאם למנגנון האו"ם הרלוונטי, לא היו אלא מראה המשקפת את שחיקת הנוסחאות המיושנות ואת חוסר יכולתן להציע פתרונות מוצלחים, מה שהציב את מוסקבה, וושינגטון ושאר הבירות המשפיעות בפני מבחן האחריות המוסרית והפוליטית מול הקהילה הבינלאומית. כאשר הדיפלומטיה סוטה ממסלול היצירה הבנאי של פתרונות ופרויקטים מנוגדים נערמים ללא מציאת קרקע משותפת, מתברר בבירור שמרוקו הצליחה, בזכות חזונה המלכותי הפרואקטיבי, לכפות סדר יום פיתוחי ודיפלומטי שהפך את יוזמת האוטונומיה להתייחסות הבלעדית והיחידה שאין בלתה לכל הסדר רציני. לעומת זאת, ההיצמדות לתזות מיושנות וניסיונות להחיות נוסחאות משאל עם מתות, אינם אלא תמרונים להרוויח זמן ולהנציח מצב של "לא מלחמה ולא שלום", הסותר את דרישות הביטחון והיציבות האזורית והבינלאומית.
התהליך הקשה שעובר התיק מאשר ללא צל של ספק שההימור על שיבוש מוסדות האו"ם או צרירת הלגיטימיות המרוקאית באמצעות תמרונים דיפלומטיים הוא הימור אבוד. השטח מדבר בשפת הפיתוח, והעומק האפריקאי והאטלנטי של מרוקו עדים לתמורות מבניות גדולות ההופכות את סהרה המרוקאית לשער מרכזי לאינטגרציה כלכלית ואסטרטגית, ולא רק לתיק סכסוך המסתובב במעגל סגור. מכאן, שהשלב הבא מחייב את הקהילה הבינלאומית לקרוא את המציאות במשקפיים מפוכחים החורגים מחישובי המלחמה הקרה ותגובות רגעיות. האו"ם נדרש היום יותר מתמיד להבין שההתפתחויות העוקבות וההכרה הבינלאומית הגוברת בריבונות מרוקו על מחוזותיה הדרומיים מייצגות מציאות מוצקה שלא ניתן להתעלם ממנה, וכי כל מסלול עתידי לא יזכה להצלחה אלא אם יתחיל מאותן קואורדינטות שביססה רבאט במאמציה הדיפלומטיים והשטחיים הנמרצים.
כעיתונאי מקצועי מקרב המרוקאים בעולם, אני עוקב מקרוב, בתשוקה ובעירנות, אחר פרטי התהליך הדיפלומטי הקשה הזה. המרוקאים בעולם מעולם לא היו מנותקים מסוגיות מולדתם, ובראשן סוגיית סהרה המרוקאית המהווה את מצפן המצפון הלאומי בכל מקום בו הם נמצאים. באמצעות השתתפותי המתמדת במפגשים ובסמינרים המאורגנים על ידי פעילים בקהילה המרוקאית באיטליה, חשתי בוודאות מודעות לאומית גורפת ונחישות איתנה להתגייסות מתמדת להגנה על השלמות הטריטוריאלית של הממלכה, ולליווי כל ההתפתחויות הבינלאומיות במודעות פוליטית ומקצועית המתורגמת לעומק הקשר למולדת ולאמונה המוחלטת בצדקת התיק. בניגוד לגישת התבונה והשיקול האסטרטגי המאפיינת מאז ומתמיד את הנאום המלכותי הנעלה, במיוחד בקריאותיו החוזרות ונשנות לבניית גשרי שכנות טובה והתגברות על מחלוקות, אלג'יריה ממשיכה להמר על משאבי עמה במסלול אבסורדי שנמשך עשורים ארוכים. במקום להשקיע את העודף הכספי מהכנסות הנפט והגז בפיתוח תשתיות, השגת ביטחון תזונתי והזדמנויות תעסוקה לצעירים הסובלים משוליים, אבטלה ועוני בצל הגבלת חופש הביטוי והיעדר פיתוח אמיתי, בחרה ההנהגה הפוליטית והצבאית להוציא מיליארדים על חימוש ומימון חזית בדלנית טרוריסטית בסכסוך אזורי מלאכותי סביב סהרה המרוקאית, תוך עקיפת שאיפות עמי האזור ליציבות ושגשוג, ומאשרת שהמשבר האמיתי טמון בהתעקשות משטרה להנציח את המתיחות כדי להסיט את תשומת הלב ממשבריה הפנימיים המבניים, מה שמציב את הדיפלומטיה העולמית בפני הכרח להשתתף ברצינות בדינמיקה של שלום אמיתי הרחק מחישובי שיבוש ומשבר.
*עבדאללה משנון
עיתונאי המתגורר באיטליה ועוקב אחר העניינים הפוליטיים
מתעניין בעניינים ערביים, סוגיות הגירה ומחקר במחשבה ובאסלאם.
תגובות (0)
עדיין אין תגובות. היה הראשון להגיב!