סודות ליל שבועת האמונים של הג'ין בנוכחות שליח האלוהים העליון

בשנה העשירית לשליחות הנבואية, בדיוק למחרת "שנת האבל" שבה איבד הנביא מוחמד ﷺ את דודו אבו טאליב ואת רעייתו חדיג'ה בנת ח'ווייליד, רضي الله عنها, התגבר הסגר המוסרי והחומרי שהטילו קורייש על הקריאה האסלאמית במכה. השליח האצילי יצא ברגל לעבר העיר טאיף, כשהוא מחפש תמיכה והגנה בשבט תקיף. אולם, ראשי תקיף קיבלו אותו בדחייה אכזרית והסיתו את צעיריהם חסרי האחריות ואת עבדיהם ליידות בו אבנים עד שדם טהור זלג מעקביו האצילים. הוא נאלץ לחפש מקלט בבוסתן ששייך לעתבה ולשיבה, שני בני רביע, כשהוא מרים את ידיו לשמים בתפילתו המפורסمة והענווה שבה הכריז על עושר נפשו באלוהים מעל כל עזרה ארצית:

«הללוך אלוהים, אליך אני מתלונן על חולשתי, על דלות משאבי ועל חוסר חשיבותי בעיני בני האדם. הו רחמן הרחمنים, אתה אדון המדוכאים ואתה אדוני. למי תמסור אותי? לזר רחוק שמביט בי בעוינות, או לאויב שנתת לו שליטה על ענייני? אם אינך כועס עלי, אזי לא אכפת לי כלל»

. ברגע מכריע זה, שבו חשבו הפוליתאיסטים כי הקריאה נדחקה אל נקיקי חג'אז ושערי הארץ נסגרו בפני נושא המסר, השמים הרמים ביותר והעולמות הנסתרים היו עדים למהפכה קוסמית אדירה שפתחה את הדרך לכיבוש חסר תקדים החורג מהגבולות האנושיים אל עולם הג'ין.

לפני תפנית היסטורית זו, הג'ין המורדים והשדים נהגו לתפוס מקום בשמים התחתונים כדי להאזין בפתחים ולתפוס רסיסי חדשות שמימיות נסתרות כדי להעבירם למגדת העתידות ולאסטרולוגים. אולם, עם הופעת האור המוהמדי וירידת ההתגלות עם הקוראן הקדוש, עולם הג'ין הופתע משינוי בחוקי המרחב הקוסמי; השמים הפכו למבצר בלתי חדיר המוגן על ידי מלאכים ומטאורים בוערים העוקבים אחר כל מרגל. שני האמאמים אל-בוח'ארי (מס' 4921) ומדוסלם (מס' 449) תיעדו אירוע קוסמי זה בסחיחיהם על פי מסירתו של חכם האומה עבדאללה בן עבאס, רضي الله عنهما, כאשר הצהיר כי הג'ין נמנעו מגישה לחדשות שמימיות, ומטאורים הושלכו לעברם. הם חזרו אל בני עמם ושאל באסון וביראה על סוד חסימה פתאומית זו, ועליהם אמרו זקניהם ומנהיגיהם:

«שום דבר לא הפריד בינכם לבין חדשות השמים אלא אירוע עצום. לכן סובו במזרח הארץ ובמערבה, וראו מה הפריד בינכם לבין חדשות השמים»

, דבר שהקוראן הקדוש תיאר בלשונם של הג'ין בסורת אל-ג'ין (פסוקים 8-9): ﴿ואנו נגענו בשמים ומצאנום מלאים משמר אדיר ולהבות. ואנו היינו יושבים בהם במקומות לשמיעה. אך המקשיב עתה מוצא לו להבה אורבת﴾.

יחידות הסיור של הג'ין יצאו לדרכן כדי לסקור את אזורי הארץ ולחפש אחר סוד תפנית שמימית זו. בין משלחות אלו הייתה קבוצה של ג'ין אצילים מאזור "נוסייבין" (שמספרם שעה או תשעה לפי גרסאות שונות בספרי הביוגרפיה והפרשנות כגון *אל-בידאיה ואל-נהאיה* מאת אבן כות'יר ו-*אל-ג'אמי לי-אחكام אל-קוראן* מאת אל-קורטובי). הם פנו לעבר תיהאמה וחג'אז. בדרכו חזרה של הנביא ﷺ מטאיף למכה, הוא חנה ב"בטנת נח'לה" — עמק הממוקם בין מכה לטאיף — ועמד בלב הלילה או בתפילת השחר (פג'ר), מתפלל עם חבריו ומדקלם את הקוראן הקדוש בקולו העניו והמרטיט. בקושי חצתה משלחת הג'ין מנוסייבין עמק זה, והדקלום הנבואי שבה את לבם. הם התקרבו ביראה ובהכנעה, ואחד ייעץ למשנהו לשמור על שקט מוחלט כדי להרהר בדברים שדוגמתם מעולם לא הגיעו לאוזניהם קודם לכן. ואז הם אמרו זה לזה בבטחה מוחלטת, כפי שמעיד סחיח אל-בוח'ארי:

«זהו, באלוהים, מה שהפריד בינכם לבין חדשות השמים!»

.

בלילה מבורך זה בעמק נח'לה, הנביא ﷺ בתחילה לא היה מודע לנוכחותם ולהקשבתם עד שהאל הכול יכול הודיע לו על כך באמצעות ההתגלות, כפי שאישר אבן עבאס, רضي الله عنهما. פסוקים מפורשים מסורת אל-אחقاف (פסוקים 29-31) הורדו כדי להנציח סצנה אדירה זו: ﴿וכאשר הפנינו אליך כתה של ג'ין למען יקשיבו לקוראן. וכאשר נכחו בקריאתו, אמרו: "הקשיבו!" וכאשר תם, חזרו אל עמם כמזהירים. אמרו: "הו עמנו! שמענו ספר שהורד אחרי משה, מאמת את אשר לפניו ומדריך אל האמת ואל דרך ישרה. הו עמנו! ענו לקורא של אלוהים והאמינו בו; הוא יסלח לכם על חטאיכם ויצילכם מעונש כואב"﴾, בעוד שתחילת סורת אל-ג'ין (פסוקים 1-2) הורדה כדי להראות את עומק תפיסתם הרטורית והדוֹקְטְרִינָלִית: ﴿אמור: "הושרה באוזני כי חבורה של ג'ין הקשיבה, ואמרה: 'אכן, שמענו קריאה נפלאה, המדריכה אל הישר. האמנו בה, ולא נשתף לעולם איש באלוהינו'"〉. כך, בדיוק ברגע שבו נכבדי קורייש כינו את הקוראן "אגדות הקדמונים" או "קסם יעיל", הבינו החכמים מקרב הג'ין בטבעם המולד כי מדובר באמת הגלויה. הם האמינו בו מיד, והפכו בן לילה מסיירים מבולבלים למטיפים ולמזהירים עבור עמם.

הסיפור לא נעצר בגבולות ההקשבה של משלחת נוסייבין בעמק נח'לה; אלא הוא לוּוָה בפרקים מפתיעים ומרשימים אף יותר כאשר הג'ין המטיפים חזרו אל עמם ושבטיהם. קריאתם פגשה לבבות צמאים להדרכה, והם נהרו במשלחות גדולות למכה כדי להישבע ישירות אמונים לנביא ﷺ ולקבל את חוקי האסלאם והתקנות. כאן צץ הסיפור ההיסטורי והנבואי הגדול הידוע במקורות האסלאמיים בשם "לילה הג'ין", שעד ראיה אנושי יחיד לו היה המלווה האצילי עבדאללה בן מסעוד, רضي الله عنه, כפי שדיווח האימאם מוסלם בסחיח שלו (מס' 450), אל-תִּרְמִדִי בסונה שלו (מס' 2861), האימאם אחמד במוסנד שלו, ושההקשרים שלהם פורטו על ידי האימאם אל-בייהקי ב-*דלאיל אל-נובוה* והחאפז אבן חג'ר אל-עסקלאני ב-*פתת אל-בארי*.

אלקמה ועאמר אל-שעבי מדווחים כי נשאל עבדאללה בן מסעוד, רضي الله عنه: האם מישהו מכם נכח בליל הג'ין עם שליח האלוהים ﷺ? הוא ענה: איש מאיתנו לא נכח בו, מלבד אני. הנביא ﷺ נעלם ללילה אחד במכה, כך שחבריו יצאו לחפש אותו בעמקים ובמעברי ההרים, בחשש שמא נחטף או נרצח על ידי קורייש באפילה. הם עברו את הלילה הגרוע ביותר שיכול עם כלשהו לעבור. בסיפורו של אל-תִּרְמִדִי ובמוסנד של אחמד, המבהיר את פרטי יציאתם לפגוש משלחת ג'ין נוספת בחלקו העליון של מכה ליד אזור "אל-חג'ון", הנביא ﷺ לקח את עבדאללה בן מסעוד לבדו אל תוך האפילה המוחלטת של הלילה והלך איתו דרך נקיקי ההר השקטים עד שהגיעו למקום שומם. שליח האלוהים ﷺ עצר ותיחם מעגל על האדמה סביב אבן מסעוד בידו או במקלו, כשהוא אומר לו בציווי נבואי נחרץ:

«אל תעזוב את מעגלך, שכן הם לא ישיגוך. אם תצא ממנו, תאבד או לא תראה אותי עד יום התחייה»

. אבן מסעוד התיישב בתוך מעגל אדמה זה אשר, בזכות ברכת הצו הנבואי, הפך למבצר בלתי נראה. הנביא ﷺ עשה מספר צעדים לעומק העמק והחל לדקלם את הקוראן. רגעים ספורים לאחר מכן, הסצנה הבלתי נראית החלה להתגלות לנגד עיני המלווה. אבן מסעוד מתאר את שראה, ומצהיר כי יצורים שחורים עצומים בעלי גופים מגושמים החלו לרדת מפסגות ההרים והנקיקים כמו "אנשי זוט" (עם גבוה וכהה עור שמקורו בהודו), או כמו קרעי לילה אפל ונשרי פרא, צועדים כולם יחד ללא הפסקה. היו להם תופים או קולות דומים לזמזום דבורים ולרחש עולי רגל, עד שהם הציפו את שליח האלוהים ﷺ והקיפוהו כצמיד סביב פרק כף היד, מצטופפים סביבו בשכבות עד שמספרם הרב מנע מאבן מסעוד לראות את הנביא ﷺ או לשמוע את קולו האצילי. הם החלו להתרומם לשמים כגושי עננים.

בתוך פחד קורע לב זה, אבן מסעוד מספר כי חש פחד עצום לשליח האלוהים ﷺ והיה על סף יציאה מהמעגל, כשהוא שולף את חרבו להגן עליו. אולם, הוא זכר את ההוראה הנבואית הנחרצת שלא לעזוב את המעגל, ולכן עמד איתן במקומו, צופה בסצנה בלב רוטט עד שהופיע עמוד השחר. לאורך שעות הלילה הללו, הנביא ﷺ לימד אותם את חוקי האסלאם והקריא להם את הקוראן. האימאם אל-תִּרְמִדִי בג'אמי שלו (מס' 3291) ואל-חאקים ב-*אל-מסתדרק* (שהסמיכו לפי תנאי שני השיח'ים) דיווחו מהמלווה האצילי ג'אביר בן עבדאללה, רضي الله عنهما, כי שליח האלוהים ﷺ בא אל חבריו והקריא להם את סורת אר-רחמן מההתחלה ועד הסוף, והם נותרו דוממים. ואז אמר להם הנביא ﷺ:

«קראתי זאת בפני הג'ין בליל הג'ין, והייתה להם תגובה טובה משלכם! בכל פעם שבאתי אל הפסוק: ﴿אז איזה מחסדי ריבונכם תכחישו?﴾, הם אמרו: "איננו מכחישים שום חסד מחסדיך, אדונינו. לך תהא כל התהילה"»

. לילה זה לא הגביל עצמו לקריאה ולשבועת אמונים בלבד; הוא היווה גם זירה לצווים ולחקיקה נבואית שארגנו את יחסי המחיה בין עולמות בני האדם והג\'ין. בסחיח מוסם, על פי אל-שעבי ואבן מסעוד, רضي الله عنه, ביקשה משלחת הג'ין משליח האלוהים ﷺ אספקה ומזון לעצמם ולבהמותיהם. הנביא ﷺ אמר להם:

«כל עצם שעליו הוזכר שם אלוהים יפול לידיכם כשהוא עמוס בבשר יותר מתמיד. וכל גלל הוא מספוא לבהמותיכם»

, ולאחר מכן פנה הנביא ﷺ לאומתו האנושית, ואסר עליהם לקיים איסתنجא' (ניקוי לאחר עשיית צרכים) בעצמות ובגללים, באומרו:

«אל תשתמשו בהם לאיסתنجא', משום שהם מזונם של אחיכם מקרב הג'ין»

. הסקירות ההלכתיות של לילות אלו כללו גם את הצגת הסכסוך בין ג'ין חצי האי ערב לג'ין נוסייבין, ואת קביעת כללי ההגנה עבור מוסלמי על ידי אזכור שם אלוהים בכניסה לבתים ובצריכת מזון, שמא שדים יחלקו את לילם או את מזונם, דבר שחדית'ים מהימנים בסחיח מוסלם פירטו לפי מסירתו של ג'אביר בן עבדאללה (

«כאשר אדם נכנס לביתו ומזכיר את אלוהים בכניסתו ובאכילתו, השטן אומר: אין לכם מקום לינה כאן, וגם לא ארוחת ערב»

).

עם עלות השחר, המון הג'ין החל להתפוגג הדרגתית בדיוק כמו ערפל המתרחק מפסגות אל-חג'ון. הנביא ﷺ חזר אל עבדאללה בן מסעוד, כשהוא נראה תשוש לחלוטין עקב העמידה הממושכת והפנייה להמונים עצומים אלו, עד שאמר לאבן מסעוד:

«חליתי בחום (כלומר עייפות ויגעון גדולים) בגלל מה שהג'ין קראו לי אליו הלילה»

, ואז הניח את ראשו האצילי על ברכיו של אבן מסעוד כדי לקחת מנוחה קצרה בטרם יקום לתפילת שחרית. אבן מסעוד נשאל אם יש ברשותו מים לטהרה, והוא ענה: אין לי מים, אך יש לי נביד' (מים שבהם השרו תמרים כדי להמתיקם טרם התסיסה) בנאד עור. שליח האלוהים ﷺ אמר:

«תמר טוב ומים מטהרים»

, וביצע את טהרתו באמצעותם. כאשר עמד לעזוב, קבוצת ג'ין שהגיעה באיחור השיגה אותו כדי לשאול שאלות. עם זריחת השמש, ראו אבן מסעוד וחבריו את סימני מדורותיהם, אפרם ומקומות ישיבתם בעומק העמק כעדות פיזית מוחשית לאירועי לילה בן אל-מות זה.

בעוד משלחות הג'ין המאמינות נכנעו מרצון ובאהבה להוד הנבואה, הביוגרפיה הנבואית שימרה עבורנו את הפן האחר של סמכותו העצומה של הנביא ﷺ על הג'ין המורדים והשדים שניסו לקשור קשר נגדו בתוקפנות ישירה לאחר הגירתו לעיר מדינה. האימאם אל-בוח'ארי (מס' 461) והאימאם מוסלם (מס' 541) דיווחו מאבו הוריירה, רضي الله عنه, כי הנביא ﷺ אמר לאחר שסיים את תפילתו:

«אֵפְרִית (שד מזיק) מקרב הג'ין השתולל נגדי בלילה שעבר כדי לטעון להפרת תפילתי, אך אלוהים אפשר לי להתגבר עליו ותפסתי אותו. רציתי לקשרו לאחד מעמודי המסגד כדי שכולכם תקומו בבוקר ותראו אותו, אך אז נזכרתי בתפילתו של אחי שלמה: ﴿ריבוני, סלח לי ותן בידי מלכות שאיש מלבדי לא יירש אחריך﴾ [צאד: 35], ולכן שלחתי אותו לחופשי מושפל»

. בסיפורו של אבו אל-דרדא, רضي الله عنه, בסחיח מוסלם (מס' 542) ומאבו סעיד אל-חודרי, אֵפְרִית זה בא עם כדור אש כדי להניחו על פניו של שליח האלוהים ﷺ, כך שהנביא חיפש מחסה אצל אלוהים ממנו וקללו שלוש פעמים. ואז הוא תפס אותו בידו האצילית, חנק אותו והדפו (כלומר דחפו בעוצמה בגרונו) עד שמצא את קרירות לשונו ורוקו של האֵפְרִית על ידו האצילית בין אגודלו לאצבע שלצידו. אלמלא דבקותו המוסרית הנשגבת בתפילתו של אחיו, נביא האלוהים שלמה, עליו השלום, ג'ין מורד זה היה נשאר קשור לחבלי מסגד הנביא, וילדי תושבי מדינה היו משחקים בו בבוקר.

אירועים משולבים אלו — מעמק נח'לה ומעברי ההרים של אל-חג'ון במכה ועד למקדש מסגד הנביא במדינה — מגלמים בצורה חיה את מציאות המסר המוהמדי הסופי, אשר לא הוגבל לא לגזע האנושי ולא לגאוגרפיה של חצי האי ערב. יתרה מכך, שליטתו המחוקקת והרוחנית התרחבה כדי לכלול את שתי ה"אוכלוסיות" (עולמות בני האדם והג'ין) באותה מידה. כאשר הארץ צצרה עבור הנביא ﷺ בטאיף ומנהיגי האדם סגרו את שעריהם בפניו, אלוהים פתח בפניו את שערי הנסתר והניע את ראשי הג'ין להישבע לו אמונים תחת מעטה האפילה. כך, קו זה ששרטט שליח האלוהים סביב אבן מסעוד בחולות מכה נותר עד נצחי לרגע שבו העולם הגלוי פגש את העולם הנסתר תחת דגל הייחוד והקוראן.