כיצד האזרחים הערבים מאיימים על עתידו של בנימין נתניהו?

ההשתתפות הערבית וסוגיית הבוחרים המתגוררים מחוץ למדינה מסתמנות כגורמים מכריעים לקראת בחירות הכנסת הקרובות ב-2026, על רקע תרחישים המצביעים על עלייה בשיעור ההצבעה והאפשרות להגדיל את הייצוג הערבי ל-15 מנדטים. לקראת הבחירות הכלליות בישראל, ההתעניינות גוברת באחת המשתנים המשפיעים ביותר על עתיד הנוף הפוליטי הישראלי: שיעור ההצבעה, ובמיוחד בקרב האזרחים הערבים החיים בתוך הקו הירוק. בהקשר של תחרות צמודה בין מחנה ראש הממשלה בנימין נתניהו ויריביו הפוליטיים, לשיעור ההצבעה הערבי חשיבות מיוחדת, שכן הוא עשוי לשנות את חלוקת המושבים בפרלמנט ולהשפיע על יכולתן של הבריתות השונות להשיג את הרוב הנדרש להקמת ממשלה. תוצאות הבחירות האחרונות לכנסת ב-2022 חושפות פער ניכר בין ההשתתפות הכללית, שעמדה על כ-70%, לבין ההשתתפות הערבית, שהגיעה לכ-53% בלבד. פער זה מעיד על קיומו של גוש בוחרים ערבי רחב שלא לקח חלק בהצבעה הקודמת, מה שהופך כל עלייה ניכרת בהשתתפותו לגורם שיש לעקוב אחריו מקרוב בסבב הבחירות הבא. בשיטת בחירות המבוססת על ייצוג יחסי, שבה מונה הכנסת 120 חברי פרלמנט והממשלה זקוקה לתמיכת רוב של 61 חברי כנסת, שינויים זעירים בחלוקת המושבים עשויים להיות בעלי השלכות הרות גורל על הזדמנויות להרכבת קואליציות ממשלתיות. לפיכך, חשיבותו של הקול הערבי אינה מוגבלת רק להיקף הייצוג הפרלמנטרי, אלא מתרחבת להשפעתו הפוטנציאלית על האיזון בין מחנה נתניהו לבין הכוחות הפוליטיים המתנגדים לו.

הערכות בחירות מסוימות משרטטות תרחיש לפיו הייצוג של המפלגות הערביות עשוי לזנק לכ-15 מנדטים אם הבחירות הקרובות ירשמו עלייה חדה בהשתתפות הבוחרים הערבים ויתקיימו תנאים נוחים לחלוקת קולותיהם בין רשימות הבחירות. רמת ייצוג כזו אינה חסרת תקדים בהיסטוריה של הכנסת, שכן הרשימה המשותפת כבר זכתה ב-15 מנדטים בבחירות 2020, שנה שבה ההשתתפות הערבית התקרבה ל-65%. אף על פי כן, הגעה מחודשת למספר זה תלויה במכלול גורמים, בראשם רמת ההשתתפות, אופי הבריתות בין המפלגות הערביות ויכולתן של הרשימות המתחרות לעבור את אחוז החסימה. אם תרחיש זה יתממש, העלייה בייצוג הערבי עלולה להכביד מאוד על החישובים להקמת הממשלה הבאה, במיוחד אם התוצאות של הגושים הפוליטיים הגדולים יתבררו כצמודות. עם זאת, גידול במספר החכי"ם הערבים אינו מתורגם בהכרח לחבירה למחנה פוליטי מאוחד או להשתתפות בקואליציה ממשלתית חלופית, בשל מחלוקות פוליטיות ותכנוניות הקיימות בקרב המפלגות הערביות עצמן. בין התרחישים הנדונים לבחירות 2026 נמנית האפשרות של עלייה בהשתתפות הכללית לכמעט 80%, לעומת כ-70% בבחירות 2022. אם תתממש עלייה כזו, היא תהווה נקודת מפנה משמעותית בהתנהגות הבוחרים, מבלי לתת בהכרח יתרון אוטומטי למחנה פוליטי מסוים. ואכן, הגורם המכריע טמון לא רק בשיעור ההשתתפות, אלא בזהות הבוחרים המחליטים להצביע ובחלוקת קולותיהם בין המפלגות והרשימות השונות, במקביל להתפתחויות הפוטנציאליות בהשתתפות הבוחרים היהודים ובעמדותיהם הפוליטיות.

מעבר להשתתפות הערבית, סוגיית האזרחים הישראלים המתגוררים בחו"ל מתבלטת כתיק הדורש תשומת לב מיוחדת בעת ניתוח שיעורי ההצבעה. הערכות מסוימות מצביעות על מאות אלפי אזרחים ישראלים החיים מעבר לגבולות המדינה, שמספר משמעותי מהם עשוי להופיע בפנקסי הבוחרים הזכאים להצביע. האתגר טמון בעובדה שהחוק הישראלי אינו מתיר, ככלל, להצביע מחוץ לארץ, למעט קטגוריות מוגדרות היטב, מה שמאלץ את רוב האזרחים המתגוררים בחו"ל לשוב למדינה אם ברצונם לממש את זכותם הדמוקרטית. כתוצאה מכך, הימנעותם של חלקי בוחרים רשומים המתגוררים מחוץ למדינה עלולה להשפיע על שיעור ההשתתפות הכללי המוצג. עם זאת, הערכת השפעה זו מחייבת הפרדה בין סך האזרחים המתגוררים בחו"ל, מספר האנשים הרשומים בפועל בפנקסי הבוחרים והיחידים המכוסים על ידי החריגים בחוק. כמו כן, יש להתייחס בזהירות להערכות הנוגעות למספר השבים מחו"ל שהגיעו להשתתף בבחירות, בהיעדר נתונים רשמיים מדויקים.

חשיבות ההשתתפות הערבית חורגת הרבה מעבר לגידול גרידא במספר המושבים שבהם יזכו המפלגות הערביות; היא נוגעת להשפעה הפוטנציאלית על יכולתו של נתניהו לאסוף את הרוב הפרלמנטרי החיוני להקמת הרשות המבצעת החדשה. אם עלייה כזו בהשתתפות הערבית תשנה את חלוקת המושבים בין הגושים השונים, החישובים הפרלמנטריים של הקואליציה השלטת ושל האופוזיציה עלולים להתערער. השפעה זו מתעצמת בהנחה ותוצאות המחנות הפוליטיים תהיינה צמודות, ומעניקה לכל מנדט נוסף משקל מוגבר במשוואה להשגת רף 61 החכי"ם. למרות זאת, משוואה זו נותרת תלויה בפרמטרים אחרים, ביניהם תוצאות המפלגות היהודיות המתנגדות לנתניהו, יכולתן לגבש פשרות פוליטיות, וכן עמדות המפלגות הערביות בנוגע להשתתפות אפשרית בממשלה או מתן תמיכה מבחוץ לקואליציה. בשלב זה חשוב להבחין בין החלשת כוחה הפרלמנטרי של מחנה נתניהו לבין הקמת ממשלה חלופית, שכן השגת מטרה שנייה זו דורשת הסכמות פוליטיות שעשויים להיות מורכבות בהרבה מסתם החזקת מספר מספיק של מושבי אופוזיציה.

לסיכום, הנתונים שהוצגו מוכיחים כי בחירות הכנסת הקרובות לא יוכרעו רק בזירה של היריבות המסורתיות בין המפלגות, אלא יושפעו גם מרמות הגיוס הפוליטי בקרב המרכיבים השונים של החברה. מנקודת מבט זו, ההשתתפות הערבית בולטת כמשתנה קריטי, במיוחד לאור הפער שנרשם מול ההשתתפות הכללית בבחירות 2022 והניסיון העבר שבו הייצוג הערבי הגיע לשיא של 15 מנדטים. במקביל, השתתפות הישראלים בחו"ל, שיעור ההצבעה הכללי ואחוז החסימה נותרים גורמים נוספים העלולים להשפיע על התוצאות הסופיות. לכן, השאלה המרכזית לבחירות 2026 אינה מתמקדת רק במספר המושבים שיקצרו נתניהו או יריביו, אלא מקיפה גם את מידת ההתגייסות של הבוחרים הערבים, פילוח קולותיהם וההשלכות של דינמיקות אלו על מאזני הכוחות בתוך הכנסת. בזירה פוליטית שבה היכולת לעצב את הממשלה נקבעת על שוליים מצומצמים של מנדטים, ההצבעה הערבית עשויה להתגלות כאחד הזרזים המכריעים לעתיד הקואליציה השלטת ולדמותה של הממשלה הישראלית הבאה.