גיוס פוליסריו מעלה את האפשרות להסלמה מול מרוקו

תיק הסהרה נכנס לנקודת מפנה חדשה של מתיחות פוליטית וצבאית, לאחר שחזית פוליסריו הכריזה, ביום שלישי ה-10 בנובמבר 2026, על מצב גיוס כללי מול מרוקו. צעד זה עורר שאלות לגבי אפשרויות להסלמה ועתיד היציבות האזורית, במיוחד לאור העובדה שהוא הגיע ימים ספורים לאחר סיום המנדט של משלחת האו"ם למשאל עם בסהרה המרוקאית "מינורסו", והכישלון של מועצת הביטחון להגיע להסכמה על המשך משימותיה. בין שפת הכוננות הצבאית לבין החישובים הדיפלומטיים הסבוכים, עולה השאלה הדחופה ביותר האם החזית עומדת לעבור לשלב חדש של עימות, או שהיא מבקשת להשתמש בהכרזה כקלף לחץ בשלב שבו מתרחשים שינויים משפיעים במהלך הסכסוך.

ההחלטה התקבלה בעקבות ישיבת חירום של המזכירות הלאומית של החזית, בראשות מנהיגה איברהים ראלי, שבה קראה הנהגת פוליסריו לתומכיה להתכונן להתמודדות עם מה שהגדירה כהתפתחויות צבאיות מסוכנות. בהודעה הואשמו הכוחות המזוינים המלכותיים של מרוקו בהעברת מספרים גדולים של חיילים, נשק וציוד, וריכוזם במיקומים שונים לאורך חומת החול, תוך קביעה כי תנועות אלו מהוות הסלמה המאיימת על ביטחון האזור ויציבותו. עם זאת, האשמות אלו נותרות בגדר גרסה של צד אחד לסכסוך, ולא היו נתונים עצמאיים בשטח שיאשרו את היקף התנועות הנטענות או את טבען ומטרותיהן.

הודעת החזית לא הסתפקה רק בפן הצבאי, אלא נשאה מסרים פוליטיים ודיפלומטיים ברורים, שכן היא דרשה מהאו"ם ומהאיחוד האפריקאי להתערב, ופנתה בקריאה לעמי האזור להתייצב מול מה שהגדירה כאיומים מרוקאיים. שילוב זה בין הכרזת הגיוס לבין קריאה למוסדות בינלאומיים משקף ניסיון לקשור בין אפשרויות העימות בשטח לבין עתיד ההסדר הפוליטי, מה שמעניק להחלטה ממדים החורגים מההיערכות הצבאית הישירה, מבלי שיהווה הדבר הוכחה להחלטה לפתוח בפעולות לחימה רחבות היקף.

רגישות ההתפתחות גוברת לאור מה שחוותה מועצת הביטחון של האו"ם ב-30 באוקטובר 2026, כאשר נכשלה באימוץ שתי הצעות להארכת המנדט של משלחת "מינורסו". רוסיה הטילה וטו על הצעה אמריקאית שהציעה להאריך את המנדט של המשלחת בשנה נוספת תוך שינוי שמה ואופי משימותיה, בעוד שההצעה הרוסית החלופית, שקראה להארכת המנדט ללא שינוי מהותי, נפלה בשל אי-קבלת תשעת הקולות הנדרשים. כשל זה הוביל לסיום המנדט של האו"ם ב-31 באוקטובר, ולכניסת המשלחת, החל מה-1 בנובמבר, לשלב של חיסול פעולותיה והסדרת נסיגת אנשיה וציודה, לאחר שלושים וחמש שנים של נוכחות באזור.

עם זאת, סיום פעולות "מינורסו" אינו אומר סגירת תיק הסהרה בתוך האו"ם או סיום מאמצי התיווך הפוליטי. מזכ"ל האו"ם, אנטוניו גוטרש, הדגיש את המשך מחויבות הארגון לתמיכה בהגעה לפתרון פוליטי צודק, בר-קיימא ומקובל על הצדדים, באמצעות המאמצים שמוביל שליחו האישי סטפן דה מיסטורה. הוא גם הזהיר מפני הסיכונים של הסלמת פעולות האיבה, וקרא לצדדים הנוגעים בדבר לנקוט בדרגה הגבוהה ביותר של איפוק ולהימנע מצעדים שעלולים להגביר את המתיחות או לערער את היציבות האזורית.

מנגד, מרוקו בירכה, בהודעה שפורסמה על ידי הארמון המלכותי ב-30 באוקטובר, על אי-חידוש המנדט של משלחת האו"ם, וראתה בכך תפנית חשובה במהלך סוגיית הסהרה. ההודעה חידשה את דבקות הממלכה בהפסקת האש, תוך כיבוד קפדני של שלמותה הטריטוריאלית, ביטחונה הלאומי ושלום אזרחיה. מרוקו ממשיכה להגן על יוזמת האוטונומיה תחת ריבונותה כמסגרת להסדר, בהתבסס על מהלכיה הדיפלומטיים ושותפויותיה הבינלאומיות. עד לכתיבת דוח זה, לא אושרה תגובה רשמית מרוקאית המתייחסת ישירות להאשמות הצבאיות הכלולות בהודעת פוליסריו האחרונה.

מזווית גיאופוליטית, ניתן לקרוא את הכרזת הגיוס כניסיון של הנהגת פוליסריו לארגן מחדש את קלפי הלחץ לאחר השינויים שחוותה מועצת הביטחון, ולהפגין את יכולתה להשפיע על מאזני הביטחון, בתקופה שבה הנוכחות המבצעית של האו"ם בשטח נסוגה. החזית עשויה לשאוף באמצעות הכרזה זו למשוך תשומת לב בינלאומית ולהחזיר את התנופה לדרישותיה הפוליטיות, אך פרשנות זו נותרת הערכה אנליטית, ואינה מספיקה לבדה כדי לקבוע את הכוונות הצבאיות בפועל של הנהגתה.

אלג'יריה נותרת נוכחת בחישובי סכסוך זה מתוקף תמיכתה הפוליטית והדיפלומטית בפוליסריו ואירוח מחנות טינדוף, מה שמעניק לכל הידרדרות ביטחונית פוטנציאלית השלכות רחבות יותר על המאזנים במגרב. עם זאת, אין נתונים מתועדים המאפשרים לראות בהכרזת הגיוס החלטה אלג'יראית, או הוכחה לנכונותה של אלג'יריה להשתתף בעימות צבאי. ההבחנה בין תמיכה פוליטית לבין החלטה צבאית ישירה נותרה חיונית להבנת אופי האינטראקציות האזוריות הרחק ממסקנות לא מבוססות.

באשר לפרספקטיבה הצבאית, הכרזה על גיוס כללי אינה אומרת אוטומטית פתיחה בפעולות לחימה רחבות היקף, שכן מעבר לגיוס שטח בפועל דורש צעדים הקשורים להזזת יחידות קרביות, חיזוק מערכות האספקה, חלוקה מחדש של משאבים וציוד, והעלאת רמות המוכנות המבצעית. עד כה, המידע הזמין אינו מספק ראיות עצמאיות מספיקות כדי להוכיח את ביצועם של צעדים אלו בהיקף נרחב. כמו כן, התחדשות פעולות האיבה מאז שנת 2020 מחייבת קריאה של ההתפתחויות הנוכחיות בהקשר של מתיחות צבאית קיימת, ולא בהכרח כתחילתה של מלחמה חדשה.