התאבדות מחנה הבדילות בכדור הווטו הרוסי

מועצת הביטחון של האו"ם הייתה עדה לתפנית גיאופוליטית ומשפטית חסרת תקדים במסלול הסכסוך האזורי המלאכותי סביב סהרה המרוקאית, בעקבות הפעלת זכות הווטו (הטלת וטו) מצד הפדרציה הרוסית כדי להפיל הצעת החלטה שנוסחה על ידי ארצות הברית מכוח היותה "נושאת העט". הטקסט האמריקאי זכה לתמיכה גורפת של أحد עשר חברים מתוך חמישה עשר בתוך המועצה, כאשר שלוש מדינות נמנעו מהצבעה – פקיסטן, סומליה וסין – בטרם נתקל בהתנגדות רוסית פרטנית. проєקט אמריקאי זה לא היה סתם טקסט טכני שגרתי להארכת מנדט המשלחת של האו"ם, אלא שימש כמסמך מכריע שמטרתו לבנות על ההישגים של החלטת האו"ם מספר 2797 שהתקבלה ב-31 באוקטובר 2025, ולעבור מהגישה הבינלאומית של תמיכה גרידא במשא ומתן אל עבר עיגון יוזמת האוטונומיה תחת ריבונות מרוקו כבסיס היחידי והבלעדי למשא ומתן והפתרון הישים ביותר בשטח.

הצעת ההחלטה האמריקאית כללה סעיפים אסטרטגיים שהיו בכוחם לחולל ניתוק סופי מתזות הבדילול, שכן היא קבעה במפורש שינוי השם הרשמי של מששלחת האו"ם מ"מينيורסו" (MINURSO) ל"מיניוסו" (MINUSO) – תיקון מהותי שמשמעותו מחיקה סופית ורשמית של המילה והמונח "משאל עם" ממילון האו"ם ומבניה לאחר שלושים וחמש שנים מיום הקמת המשלחת ב-1991. כמו כן, כלל הפרויקט ארגון מחדש כולל של משימות המשלחת ומבניה בשטח, באמצעות דרישה ממזכיר האו"ם להציג הצעות מעשיות לצמצום האלמנט הצבאי, ארגון מחדש של אתרי הפריסה של המשלחת והגבלת תפקידיה לפיקוח על הפסקת האש ופינוי מוקשים. במישור ההומניטרי והזכויותי, הטקסט האמריקאי כלל דרישה קפדנית המחייבת עריכת מפקד כולל ומדויק של העצורים במחנות טינדוף על אדמת אלג'יריה, תחת פיקוח הסוכנויות הבינלאומיות הנוגעות בדבר ותוך פרק זמן שלא יעלה על שישה חודשים, וזאת כדי לפקח על מספר הופכי הסיוע ההומניטרי ולחזק את מנגנוני הפיקוח הבינלאומי עליו כדי לשים קץ לליקויים ולמניפולציות הקשורות לניהולו.

באשר למניעים העומדים מאחורי המעבר של מוסקבה מעמדה של הימנעות מהצבעה – כפי שעשתה עם החלטה 2797 בשנה שעברה – ועד להנפת נשק ה"ווטו" הישיר, הרי שהם קשורים קשר הדוק לחשבונות הקיטוב הבינלאומי והעימות הגיאופוליטי הפתוח מול וושינגטון במסדרונות האו"ם, לצד שאיפתה ליישר קו עם בת בריתה אלג'יריה, אשר גייסה את הדיפלומטיה שלה כדי למנוע את העברת התיקונים האמריקאיים. רוסיה הצדיקה את התנגדותה בסירובה למה שכינתה "קביעת תוצאות המשא ומתן מראש" באמצעות כפיית האוטונומיה כמסגרת יחידה, תוך היצמדות לנוסחאות הקלאסיות המיושנות המתייחסות ל"הגדרה עצמית" וסירוב לשנות את שם המשלחת ומשימותיה. בניסיון להציל את נוכחות משלחת "מينيורסו" ולהימנע מוואקום משפטי, מוסקבה מיהרה בשעות האחרונות להציג הצעת החלטה חלופית ומתחרה המורה על האארכת מנדט המשלחת עד ל-31 באוקטובר 2027 תחת שמה היسن ומשימותיה הישנות תוך החרגת הבלעדיות של האוטונומיה. אולם, תמרון רוסי-אלג'יראי זה נחל כישלון חרוץ וכפול; ההצעה הרוסית זכתה לשלושה קולות בודדים בלבד לעומת הימנעותם של אחד עשר חברים, וארצות הברית הצביעה נגדה בווטו נגדי, מה שהביא לסיכולה המיידי בשל כישלונה הבוטה להשיג את הרוב המשפט הנדרש.

בבחינת ההשלכות של אירוע זה על ממלכת מרוקו, על לגיטימיות יוזמת האוטונומיה ועל החלטה 2797, מתברר כי ה"ווטו" הרוסי לא גרע ולו במעט מההישגים ההיסטוריים של מרוקו, אלא הפך הודות לפקחות הדיפלומטית ולערנות האסטרטגית המרוקאית להישג היסטורי חסר תקדים; שכן נפילת שתי הצעות ההחלטה (האמריקאית והרוסית) עם פקיעת תוקף כהונת המשלחת ב-31 באוקטובר 2026, הביאה מבחינה משפטית ומעשית לפקיעת המנדט של משלחת "מينيורסו" ואי-הארכתו. כמו כן, אי-הוצאתה של החלטה חדשה משאירה את החלטת האו"ם 2797 – אשר צידדה ביוזמת האוטונומיה המרוקאית – כהתייחסות האו"מית האחרונה והבת-תוקף, כשהיא מחוזקת בתמיכה בינלאומית גורפת המייצגת למעלה משני שלישים מחברות הארגון של האומות המאוחדות, אחד עשר חברים בתוך מועצת הביטחון של האו"ם, ושלוש מעצמות-על בעלות חברות קבועה (ארצות הברית, צרפת ובריטניה) אשר חידשו מיד לאחר מושב ההצבעה את דבקותן הקפדנית בריבונות מרוקו וביוזמת האוטונומיה כפתרון יחיד שאין בלתו.

בקריאה מעמיקה של השאלה האם ה"ווטו" הזה משרת את חזית "הפוליסריו" ואת המדינה המארחת שלה אלג'יריה, התוצאות בשטח ובמישור הפוליטי חושפות כי מחנה הבדילול נפל למלכודת אסטרטגית קטלנית; במקום שהווטו הרוסי יצליח לשמור על "מينيורסו" במתכונתה הישנה כפי שתכננה אלג'יריה, התנגדות זו גרמה לחיסול הבסיס המשפטי לקיומה של המשלחת כולה מעל המחוזות הדרומיים של הממלכה. התגובה הריבונית המרוקאית הגיעה בצורה נחרצת ומיידית באמצעות הודעה היסטורית של הדיวan המלכותי, שבה הכריז כי אי-הארכת המשימה של "מينيורסו" על ידי מועצת הביטחון סוגרת פרק שנמשך שלושים וחמש שנים, ומהווה צעד מרכזי ומכריע לעבר הסגירה הסופית של תיק סהרה המרוקאית והוצאתו ממסדרונות האו"ם, תוך הדגשה כי נוכחות המשלחת על צוותיה, רכביה, ציודה וסמליה צריכה להסתיים בימים הקרובים, לצד דבקות הממלכה בהסכם הפסקת האש בתנאי של כבוד מלא לשלמות ושלמות שטחי ארצם וביטחונם הלאומי. וכך, ההימור של אלג'יריה והפוליסריו על השיבוש הרוסי הסתיים בבידוד בינלאומי חונק שהתבטא בחוסר יכולתו של הפרויקט שלהם לגרוף יותר משלושה קולות, ובסיום מטריית משלחת האו"ם שנוצלה כדי להאריך את חיי הסכסוך, ובכך מעגנת מרוקו את ריבונותה המלאה והמוחלטת על הסהרה שלה כעובדה היסטורית ומעשית שאין ממנה דרך חזרה.