«ההמנון לנינקאסי», הרשום בכתב יתדות על לוחות חימר המתוארכים בקירוב אל המאה השמונה-עשרה לפני הספירה והתגלו בעיר השומרית העתיקה ניפור, הוא המסמך השירי והמעשי העתיק ביותר המתאר את שיטת ההכנה והתסיסה של בירה בהיסטוריה של ציוויליזציות עתיקות. המנון זה הוקדש לאלה נינקאסי, פטרונית התסיסה והכנת המשקאות במיתולוגיה השומרית והבבלית. הפואמה לא הייתה תפילה דتית ריקה מתוכן, אלא חוברה במכוון כמדריך שינון בעל-פה ומערכת חינוכית סדרתית הבטיחה את העברת מתכון השומרי והבבلي לתסיסת בירה, הידוע בשם «סיקארו», מדור לדור בדיוק מוחלט, מבלי לשנות את פרופורציות הרכיבים או שלבי הייצור.
מתכון היסטורי עתיק זה מבוסס על הפיכת גרגירי שעורה גולמיים למשקاء מזין ומעוקر שהגן על התושבים מסכנות שתיית מי נהר המזוהמים בחיידקים טפיליים. הוא נסמך על שני רכיבים בסיסיים: שעורה נובטת או לט, הידועה בכתב יתדות בשם «בולוג» — שעורה שהולחחה עד להופעת הנבטים כדי להפעיל את האנזימים המפרקים עמילן, ולאחר מכן נקלתה כדי לעצור את צמיחתם — ולחם «באפיר», לחם קשה המיוצר מקמח שעורה הלוש בתבלינים ארומטיים ודבש תמרים, שנאפה פעמיים בתנורי חימר עד לאיבוד מוחלט של לחותו והפך למסה מוצקה המסוגלת להשתמר חודשים ארוכים מבלי להתקלקל, ובכך שימש כמאגר של שמרים וסוכרים מסיסים.
מילות ההמנון הכתובות בכתב יתדות מתורגמות לשלבים מעשיים מדויקים המתחילים בהלחחת גרגירי השעורה הנובטים בבורות חפורים באדמה والمכוסים במחצלות, תוך הפיכתם המתמדת בחושל עד לשחרור אנזימים אמילאזות, קודם לייבושם באוויר הפתוח וטחינתם הגסה. לאחר מכן, לחם ה«באפיר» היבש מפורر לחתיכות קטנות ומעורבב עם השעורה הטحונה בכלי קרמיקה עצום המכונה «טיטאב», שעליו יוצקים מים טהורים רותחים בטמפרטורות מחושבות, הנשאבים מבארות עמוקות. מחית פושרת זו מונחת למנוחה במשך שעות ארוכות כדי לאפשר את התהליך האנזיмати הממיר עמילן מורכב לסוכרים פשוטים של מלטוז, תוך בחישת התערובת בעזרת משוטֵי עץ רחבים עד ליצירת תירוש סמיך, עשיר בניחוחות מתוקים וחלקיקים מותססים.
הלוחות מתארים לאחר מכן את שלב הסינון והתסיסה עצמו: תוכן כלי ה«טיטאב» נמזג על גבי מחצלות קנים דקות המונחות על גבי אגן איסוף תחתון רחב המכונה «גאקול». סיבי הקנים פועלים כמסנן טבעי העוצר את קליפות הגרגירים והזיהומים הגסים, בעוד שהנוזל הצלול, המכונה תירוש שעורה מתוק, זורם אל תחתית כלי הקרמיקה המצופה בביטوم טבעי. בכלי גדול זה, שמרים פראיים המרחפים באוויר ועל גבי דפנות הקרמיקה הנקבוביות תוקפים את הנוזל הפושר, ומניעים תהליך תסיסה ביולוגי מיידי שממנו משתחררות בועות פחמן דו-חמצני. במהלך תהליך זה, מוסיפים כמה טיפות של סירופ תמרים מרוכז ומיצי עשבי בר כדי להעניק טעם מתובל ולאזן את הטעם. בתוך ימים ספורים, נוזלים אלו הופכים לביירה מוזהבת, עכורה במעט, בעלת גוף סמיך, מזינה ביותר ושופעת ויטמינים מקבוצת B וחלבונים. השומרים והבבליים צרכו אותה כשהיא טרייה ושתו אותה יחד בכדי חרמ גדולים באמצעות קשיות וקנים ארוכים עשויים קנים חלולים או כסף מחורר כדי להימנע מבליעת זיהומים או שמרים חיים העלולים לצוף על פני השטח.
תגובות (0)
עדיין אין תגובות. היה הראשון להגיב!