הודעת הדיوان המלכותי סוגרת את פרק המינורסו

תוצאות מושב חודש אוקטובר של מועצת הביטחון של האו"ם מהוות מפנה היסטורי מכריע בנתיב סוגיית סהרה המרוקאית, לאחר وديוניה הסתיימו באי-הארכת מנדט משלחת האו"ם לקיום משאל עם בסהרה המערביה, הידועה בקיצור כ«מינורסו»; התפתחות איכותית זו לוותה בפרסום הודעת הדיوان המלכותי אשר העמידה התפתחות אמואית זו בהקصרה הפוליטי והאסטרטגי הנכון, תוך הדגשה כי סיום משימת המשלחת מהווה צעד מכריע וישיר לקראת סגירה סופית של סכסוך אזורי מומצא זה שנמשך למעלה מ-שלושים וחמש שנים מאז הקמת המשלחת בשנת 1991.

הודעת הדיوان המלכותי מקבלת את חשיבותה העליונה מכך שהיא מתרגמת את חזונו המלכותי הנבون הוד מלכותו המלך מוחמד השישי, אשר ביסס דוקטרינה דיפלומטית נחושה שעקרונותיה הם ש«תיק הסהרה הוא המשקפיים דרכם רואה מרוקו את העולם, והמדד הברור והפשוט לפיו היא מודדת את כנות הידידויות ויעילות השותפויות», מה שהעביר את הפעילות המרוקאית בשנים האחרונות מהלגיון של ניהול זמני של התיק במסדרונות האו"ם ללגיון של הכרעה אסטרטגית וביסוס הריבונות הלאומית המלאה; שכן ההודעה הבהירה בתכניה ההחלטיים כי אי-חידוש מנדט «המינורסו» אינו רק הליך טכני חולף באג'נדה של מועצת הביטחון, אלא הצהרה ברורה על פקיעת תוקפם של המנגנונים האומתיים המסורתיים שהוקמו במקורם על האופציה של משאל העם שעבר זמנו, והכרה בינלאומית מעשית בכך שהמשך קיומה של משלחת הנושאת שם זה אינו מתיישב עוד עם המציאות הפוליטית והשטחית הקיימת במחוזות הדרומיים של הממלכה.

מפנה היסטורי זה מבוסס על מאזן המסלול הדיפלומטי המצטבר שהובילה מרוקו בעקביות ובקפדנות, אשר הניב מהפך איכותי בעמדותיהן של המעצמות הגדולות והחברות הקבועות במועצת הביטחון, ובראשן ארצות הברית וצרפת אשר הכריעו את בחירתן בהכרה מפורשת בריבונות מרוקו על סהרה ותמיכה ביוזמת האוטונומיה שהציגה הממלכה בשנת 2007 כמסגרת היחידה לפתרון, לצד עמדתה ההיסטורית של ספרד בהיותה המעצמה המנהלת לשעבר של האזור, והתגברות התמיכה האירופית, הערבית והאפריקאית שבאה לידי ביטוי בשטח בפתיחת עשרות קונסulיות כלליות בערים אל-עיון ודח'לה; כובד משקל דיפלומטי בינלאומי זה תרם לשינוי מאזן הכוחות במסדרונות האו"ם, ודחק בכיוון סיום הסתירה הקיימת בין ההכרות הריבוניות בזו אחר בזו מצד אחד, לבין המשך מנדט של משלחת אומתית הכפופה למשוואות המלחמה הקרה מצד שני.

אחת הזוויות המהותיות המפרשות את הכרחיות מהפך אומתי זה היא מה שחווה השטח מבחינת משתנים רדיקליים מאז ההתערבות הנחושה של הכוחות המזלעיים המלכותיים לשם אבטחת מעבר אלקורקראת הגבולי בנובמבר 2020, והכרזת חזית «פוליוסאריו» באופן חד-צדדי על התנערותה מהסכם הפסקת האש שנחתם בשנת 1991; שכן התנהגות זו הביאה לריסוק הצידוק המבצעי לקיומה של משלחת «המינורסו» מצד מתנגדי השלמות הטריטוריאלית עצמם, בעוד ממלכת מרוקו הוכיחה את יכולתה הריבונית המלאה לאבטח את גבולותיה, להגן על היציבות האזורית ולהבטיח את זרימת המסחר הבינלאומי לעבר העומק האפריקאי, ללא צורך במנגנוני פיקוח שהזמן והמציאות בשטח עברו עליהם.

במישור הפנימי, העמדה המובעת בהודעת הדיوان המלכותי שואבת את כוחה מהמציאות הדמוקרטית וההתפתחותית המושרשת במחוזות הדרומיים של הממלכה, אשר הניבו דרך הליכים בחירתיים תקופתיים והוגנים נבחרות מקומיות ונציגים לגיטימיים המנהלים את ענייניהם בעצמם ורושמים את שיעורי ההשתתפות הפוליטית הגבוהים ביותר במישור הלאומי; מסלול שהתחזק על ידי השקת מודל הפיתוח החדש למחוזות הדרומיים ביוזמה מלכותית נעלה, מה שהפך את ערי סהרה המרוקאית לקוטבי כלכלה והשקעה מרכזיים, ועשה את מעורבות האוכלוסייה במסע בניין המחתרת תחת סככת הריבונות המרוקאית לביטוי הדמוקרטי האמיתי ביותר הגובר על כל התזות המיושנות.

הודעת הדיوان המלכותי מאשרת דרך קריאתה הכוללת למהפך זה כי סגירת פרק «המינורסו» חותכת סופית את הדרך בפני ניסיונותיהם של מתנגדי השלמות הטריטוריאלית המכוונים לנצל את המועדים השנתיים של מועצת הביטחון כדי להנציח את מצב הקיפאון הפוליטי ולעכב את ההשתלבות האזורית; ובסיום מנדט המשלחת, התיק עובר משלב הפיקוח האומתי בשטח לשלב הביסוס הסופי של הפרון הפוליטי המבוסס אך ורק על הריבונות המרוקאית ויוזמת האוטונומיה, בצל מחויבותה העקבית של הממלכה להמשיך באתרי הפיתוח המרכזיים ובפרויקטים הגיאו-אסטרטגיים האטלנטיים והאפריקאיים שהפכו את סהרה המרוקאית לקוטב של יציבות ושגשוג אזורי ובינלאומי.