חשמל חינם במרוקו: בין מיסוי לקיימות

ממשלת מרוקו, בראשות פאטימה-זהרא אל-מנסורי ממפלגת האותנטיות והמודרניות, ניצבת בפני מבחן חברתי וכלכלי עם הכרזתה על נשיאה בעלות חשבונות החשמל הביתיים שאינם עולים על מאה דירהם לחודש, החל מה-1 בינואר 2027, בצעד שמטרתו לחזק את כוח הקנייה ולהקל על נטל המחיה של משפחות זכאיות. עם זאת, צעד זה, שנראה על פניו כהישג חברתי ישיר, פותח דיון עמוק יותר על צדק בחלוקת התמיכה, השפעת המדיניות המיסויית על החשבונות, מקורות המימון, ויכולתה של המדינה להבטיח את קיימות התוכנית, לצד תהיות בנוגע להחרגת המים לשתייה והתברואה מהסדר זה, למרות חשיבותם של שירותים אלו להוצאות הבסיסיות של המשפחות המרוקאיות.

היוזמה מקבלת את חשיבותה ממעברה מהתחייבויות בחירות של מפלגת האותנטיות והמודרניות לפרויקט חוק הכספים מס' 60.26 לשנת הכספים 2027, שאושר על ידי בית הנבחרים בקריאה ראשונה בערב יום שבת ה-14 בנובמבר 2026, ברוב של 179 צירים מול 126 מתנגדים, ללא נמנעים. למרות חשיבות אישור זה, הצעד טרם נכנס לתוקף, שכן הוא עדיין תלוי בהשלמת ההליך החקיקתי ואימוץ ההסדרים הארגוניים והטכניים הדרושים ליישומו.

מסמכים ממשלתיים מצביעים על גיוס תקציב של כ-2.8 מיליארד דירהם, בעוד ששר הכלכלה, הכספים והיעילות הציבורית, פאוזי לקג'ע, העריך את העלות השנתית בכ-2.83 מיליארד דירהם. במהלך הדיון על פרויקט חוק הכספים בפני ועדת הכספים והפיתוח הכלכלי, הוא הבהיר כי כשישה מיליון מנויי חשמל רושמים חשבונות חודשיים שאינם עולים על מאה דירהם, עם ממוצע בפועל של 56 דירהם. עם זאת, הערכות ממשלתיות חשפו כי כ-29 אחוזים ממנויים אלו קשורים לבתים ריקים או בתי נופש, מה שמחייב את החרגתם מההטבה.

בהתבסס על נתונים אלו, המספר התיאורטי של המנויים הזכאים יורד לכ-4.26 מיליון מנויים. כאשר מכפילים מספר זה בממוצע החשבון העומד על 56 דירהם, ולאחר מכן בשנים-עשר חודשים, מתקבלת עלות משוערת של כ-2.86 מיליארד דירהם, תוצאה הקרובה להערכה הממשלתית. אך חישוב זה מניח שממוצע הצריכה עצמו חל על המנויים הנותרים לאחר ההחרגה, ואינו מהווה ספירה סופית של מספר המשפחות הנהנות או העלות בפועל של התוכנית.

המנגנון המוצהר מבוסס על נשיאת המדינה במלוא ערך חשבון החשמל החודשי שאינו עולה על מאה דירהם, עבור בתי המגורים העיקריים של המשפחות הזכאיות, ללא צורך בהגשת בקשות בכתב או התניידות בין משרדים. הצעד כולל גם מונים בתשלום מראש, באמצעות מתן יתרות חודשיות לנהנים, היבט בעל חשיבות מיוחדת באזורים כפריים. עם זאת, הגדרת תנאי הזכאות החברתית, אופן הוכחת מגורי הקבע, והטיפול במקרים חריגים, נותרים חיוניים להבטחת צדק ביישום.

הבעיות הכלכליות הראשונות צצות באופי תקרת ההטבה; הפרויקט אינו מציע הנחה של מאה דירהם מכל חשבונות החשמל, אלא נשיאה בערך החשבונות שאינם עולים על סכום זה. על פי הנוסחה המוצהרת, משפחה שחשבונה עומד על 99 דירהם יכולה ליהנות מכיסוי מלא על ידי המדינה, בעוד שמשפחה שחשבונה עולה ל-101 דירהם עלולה להיאלץ לשלם את מלוא הסכום, אם כללי היישום לא יכללו מערכת מעבר או תמיכה חלקית לחשבונות החורגים מהרף בשוליים מצומצמים.

פרדוקס זה חושף את מה שידוע כלכלית כ"אפקט הסף החד", שבו שינוי קל בצריכה מוביל לאובדן הטבה כספית משמעותית. המעבר מ-99 ל-101 דירהם עלול להוביל את המשפחה ממצב של אי-תשלום כלל למצב של נשיאה בחשבון מלא, למרות שהעלייה בערך הצריכה אינה עולה על שני דירהם. עיצוב זה עלול להפוך למקור לאי-שוויון חברתי בין משפחות בעלות הכנסה וצרכים בסיסיים דומים, מה שמחייב בחינת מנגנונים גמישים יותר לקביעת הזכאות.

רגישות סוגיה זו גוברת כאשר מכניסים את מערכת המיסוי לחישובים. מס ערך מוסף (מע"מ) המוחל על החשמל חווה עלייה הדרגתית לפי חוק הכספים של 2024, לאחר ששיעורו היה 14 אחוזים בשנת 2023, עלה ל-16 אחוזים בשנת 2024, לאחר מכן ל-18 אחוזים בשנת 2025, והגיע ל-20 אחוזים החל מה-1 בינואר 2026. כמו כן, המס על השכרת מונה חשמל עלה מ-7 אחוזים ל-11 אחוזים בשנת 2024, לאחר מכן ל-15 אחוזים בשנת 2025, והגיע ל-20 אחוזים במהלך השנה הנוכחית.

אולם, חיוני להבחין בין עליית שיעור המס לבין העלייה בפועל במחיר הסופי של החשמל. המזכר המחזורי מס' 735 שהוציאה המנהלת הכללית למיסים, הנוגע להוראות הפיסקאליות של חוק הכספים לשנת 2024, קבע כי שינוי שיעורי המס אינו משתקף, מכוח אמצעי המעבר המאומץ, על תעריפי מכירת החשמל שנקבעו רגולטורית בהחלטה מס' 2451.14 מיום 21 ביולי 2014. לכן, הגעת המס ל-20 אחוזים אינה מהווה כשלעצמה הוכחה לעלייה אוטומטית בתעריף הצריכה הביתית, למרות הצורך לפקח על אגרות והיטלים אחרים הכלולים בחשבון.

משפחות שחשבונותיהן קרובים למאה דירהם נותרות הרגישות ביותר לכל שינוי בצריכה או במרכיבי החיוב. אם התקרה תישאר בערכה הנוכחי בעתיד, מבלי להתחשב בשינוי בעלויות החשמל, עלייה מוגבלת בחלק מהחשבונות עלולה להוביל ליציאת בעליהם ממעגל הזכאות. תוצאה זו אינה אומרת בהכרח את ביטול התוכנית, אלא אפשרות של נסיגה הדרגתית בכיסוי החברתי שלה אם מנגנון התמיכה לא ילווה בבחינה תקופתית של קריטריוני הזכאות.

בהתפתחות חקיקתית הראויה למעקב, דיווחים עיתונאיים מיום 13 בנובמבר 2026 מסרו כי ועדת הכספים והפיתוח הכלכלי בבית הנבחרים אישרה תיקון שהגישה סיעת הצדק והפיתוח, הקובע פטור ממס ערך מוסף על מכירות חשמל המיועדות לשימוש ביתי, ללא זכות ניכוי, בגבולות 150 הקילוואט-שעה הראשונים של הצריכה החודשית לכל מונה. הצעה זו שונה מנשיאת המדינה בחשבונות החשמל שאינם עולים על מאה דירהם; הראשונה נוגעת לכמות האנרגיה הנצרכת ולמערכת המיסוי שלה, בעוד השנייה קשורה לערך הכספי של החשבון. קביעת ההשפעה הסופית של תיקון זה נותרת תלויה בנוסח המאושר לאחר השלמת ההליך החקיקתי ופרסומו הרשמי, ולא ניתן לראות בו פטור תקף לפני כן.

מבחינה כלכלית, אימוץ הפטור ממס המוצע עשוי להוביל להפחתת ערך חלק מהחשבונות הביתיים, מה שיאפשר למנויים נוספים לרדת מתחת לסף הזכאות, בהתאם לשיטת יישום התעריפים והמיסים. עם זאת, הדבר עלול להרחיב את בסיס הנהנים מהתמיכה, במקביל לירידה בחלק מההכנסות ממסים, מה שמחייב חישוב ההשפעה הפיננסית נטו של שני הצעדים יחד, במקום הערכת כל אחד מהם בנפרד.

אולם הדיון אינו מוגבל לחשמל, אלא מתרחב להחרגת המים לשתייה והתברואה מהנשיאה בחשבונות קטנים. המסמכים הממשלתיים הנוגעים לפרויקט חוק הכספים לשנת 2027 מדברים במפורש על חשבונות חשמל, ללא אימוץ צעד דומה עבור מים. בכך, המשפחה הנהנית נותרת מחויבת בתשלום דמי צריכת מים, תברואה וההיטלים הקשורים אליהם, בהתאם לתעריפים הנהוגים.

כאן עולה פרט מיסויי חשוב; חוק הכספים לשנת 2024 אישר פטור לפעולות חלוקת מים המיועדים לצריכה ביתית ממס ערך מוסף, עם זכות ניכוי, החל מה-1 בינואר של אותה שנה. הפטור כלל גם שירותי תברואה והשכרת מונה מים הקשורים לשימוש ביתי, בהתאם לתנאים המשפטיים שנקבעו. עם זאת, הפטור ממס אינו אומר חינם של השירות, שכן המשפחות נותרות מחויבות בתשלום ערך הצריכה וההיטלים המגיעים. בכך מופיע הבדל מהותי בין החשמל, שהמס על צריכתו הגיע ל-20 אחוזים בשנת 2026, עם הצעה לנשיאת המדינה בערך חשבונותיו הקטנים החל מ-2027, לבין מים ביתיים הפטורים ממס מאז 2024, מבלי שהצעד החדש לנשיאה בחשבונות יכלול אותם.

חשיבות הבחנה זו מתבטאת בכך שחלק מהאזרחים מתנהלים מול מפיץ אחד לשירותי מים, חשמל ותברואה, ועלולים לקבל דרישות תשלום הכוללות יותר משירות אחד. עם זאת, אחדות המפיץ או אמצעי התשלום אינה אומרת שכל השירותים כלולים בתמיכה. אם חשבון החשמל של משפחה זכאית הגיע ל-80 דירהם, ודמי המים והתברואה הגיעו ל-60 דירהם, המדינה עשויה לשאת בערך החשמל בלבד, בעוד ששישים הדירהם הנותרים נותרים לתשלום על ידי המשפחה. כמו כן, הגעת סך החיובים ל-140 דירהם אינה מהווה, לפי התקרה המוצהרת, סיבה כשלעצמה להחרגה, מכיוון שקריטריון הזכאות נוגע לחשמל בלבד, תוך המתנה לכללים הארגוניים לאישור הפרטים המעשיים של החיוב.

מנקודת מבט של כלכלת רווחה, מדידת ההשפעה החברתית של התמיכה לא צריכה להצטמצם לערך חשבון החשמל שהמדינה נשאה בו, אלא חייבת לכלול את שיעור החיסכון האמיתי בתקציב המשפחה לאחר חישוב הוצאות הכרחיות אחרות. משפחה עשויה להשיג חיסכון חודשי של 80 דירהם בזכות תמיכת החשמל, אך היא נותרת מחויבת בכיסוי עלויות מים, דיור, מזון ותחבורה. לכן, התועלת הכלכלית בפועל של התוכנית משתנה בהתאם להכנסה, מספר בני המשפחה ואופי הוצאותיה הבסיסיות.

כמו כן, ירידה בחשבון החשמל לא תמיד משקפת מוגבלות במשאבים כספיים. אדם אמיד המתגורר לבדו עשוי לצרוך חשמל שערכו נמוך ממאה דירהם, בעוד שחשבון של משפחה בעלת הכנסה מוגבלת, הכוללת מספר רב של נפשות, עולה על תקרה זו בשל צרכיה היומיומיים. צריכה נמוכה עשויה להיות קשורה גם לחוסר יכולת לרכוש ציוד חשמלי הכרחי או להשתמש באמצעי חימום וקירור. מכאן, שהסתמכות על הסכום הכספי בלבד, ללא קריטריונים חברתיים משלימים, עלולה להוביל לאי-שוויון בהטבה בין המשפחות הנזקקות ביותר לאלו שפחות.

נתוני הנציבות העליונה לתכנון מחזקים את חשיבות ניתוח זה; המחקר הלאומי על רמת החיים של משפחות לשנים 2022 ו-2023 הראה כי חלקן של הוצאות הדיור והאנרגיה יחד מתקציב המשפחות עלה מ-23 אחוזים בשנת 2014 ל-25.4 אחוזים בשנת 2022. מספרים אלו אינם מייצגים את הוצאות החשמל בלבד, אך הם משקפים את המשקל הגובר של הנטל הקשור לדיור ואנרגיה בתוך ההוצאה המשפחתית, ומדגישים את חשיבות הפניית התמיכה לקבוצות המושפעות ביותר מעלויות השירותים הבסיסיים.

באשר לזווית הכספים הציבוריים, הקצאת 2.83 מיליארד דירהם בשנה מייצגת התחייבות שניתן לכלול בתקציב, אך היא אינה מבודדת מהוצאות חברתיות והשקעתיות אחרות של המדינה. פרויקט חוק הכספים לשנת 2027 מבוסס על הנחת צמיחה כלכלית בשיעור של 3.7 אחוזים, שהן תחזיות ממשלתיות ולא תוצאות שהושגו, בזמן שנמשכות דרישות המימון לבריאות, חינוך, הגנה חברתית ותשתיות בסיסיות.

ניתן לבחון את רגישות התוכנית פיננסית על ידי אימוץ תרחישים היפותטיים. אם הערך הממוצע של החשבונות הנתמכים יעלה ב-10 אחוזים, כאשר מספר הנהנים נשאר קבוע וכל חשבונותיהם נשארים בתוך התקרה, העלות השנתית עלולה לעלות תיאורטית מ-2.83 לכ-3.11 מיליארד דירהם. אם העלייה תגיע ל-20 אחוזים, היא עלולה להגיע לכ-3.40 מיליארד דירהם. עם זאת, חישובים אלו אינם תחזיות ממשלתיות, והם מותנים בהמשך הזכאות של כל הנהנים; שכן חריגת חלק מהחשבונות מעל רף מאה הדירהם עלולה להוביל לירידה בעלות התוכנית על המדינה, כתוצאה מיציאת בעליהם ממעגל התמיכה.

חשיבות הקיימות הפיננסית גוברת בהתחשב בהשפעת מרוקו ממחירי מקורות האנרגיה המיובאים ועלויות ייצור החשמל, הובלתו והפצתו, לצד ההשקעות הדרושות למודרניזציה של רשתות והרחבת אנרגיות מתחדשות. חינם של החשבון אינו אומר היעלמות העלות הכלכלית של החשמל, אלא העברת נטל התשלום מהמשפחה הזכאית לתקציב הכללי, מה שהופך את התוכנית לאחד הכלים לחלוקה מחדש של משאבים ציבוריים.

מפלגת האותנטיות והמודרניות הציעה במסגרת תוכנית הבחירות שלה תרומת סולידריות שולית בשיעור של 12 אחוזים על החלק של צריכת החשמל העולה על 200 קילוואט-שעה לחודש, כדי לסייע במימון חינם של חשבונות קטנים. עם זאת, הופעת צעד זה בתוכנית המפלגתית אינה אומרת כניסתו לתוקף, ואסור לבלבל בינו לבין מס ערך מוסף הנהוג. כמו כן, אימוץ תרומה כזו, אם יוחלט חקיקתית, דורש התחשבות במצבן של משפחות גדולות ומקרים שבהם הצריכה עולה מסיבות הכרחיות שאינן קשורות למותרות.

מנגנון היישום מעלה אתגרים מנהליים וטכניים הקשורים להגדרת בתי המגורים העיקריים והחרגת בתי נופש ובתים ריקים, והבטחת הנאתן של משפחות ששמות דיירי בתיהן אינם תואמים את בעלי המונים, לצד טיפול בחשבונות המבוססים על קריאות משוערות או משותפים בין יותר ממשפחה אחת. כמו כן, יש להבהיר כיצד להתמודד עם תנודות הצריכה בין העונות, והאם ההטבה חוזרת אוטומטית כאשר החשבון יורד שוב למאה דירהם או פחות, תוך מתן מנגנון ברור להגשת ערעור על טעויות חיוב או החרגה.

לאור אתגרים אלו, התמיכה המדורגת בולטת כאחת החלופות הכלכליות האפשריות, כך שהמדינה תישא בערך המלא של חשבונות קטנים, ולאחר מכן שיעור התמיכה ירד בהדרגה בחריגה מהתקרה, במקום אובדנה בבת אחת. ניתן גם לבחון אימוץ כמות בסיסית נתמכת של חשמל הנמדדת בקילוואט-שעה, וקישור חלק מהזכאות למספר בני המשפחה ומצבה החברתי. עם זאת, חלופות אלו זקוקות לנתונים מדויקים וסימולציה פיננסית לפני אימוצן, מכיוון שהן עלולות להרחיב את בסיס הנהנים ולהעלות את העלות הכוללת.

באשר לאפשרות הפיכת חינם של חשבונות חשמל קטנים לצעד זמני שאחריו המשפחות יחזרו לשלם, אין במסמכים הזמינים תוכנית ממשלתית מוצהרת הקובעת את ביטולה לאחר שנה אחת. לעומת זאת, לא נראית עד כה ערובה משפטית למימונה לזמן בלתי מוגבל או בחינה אוטומטית של תקרת ההטבה בעת שינוי מחירים. לכן, המשכיותה תישאר קשורה למסגרת החקיקתית הסופית, להקצאות הכספיות ולבחירות הממשלתיות הבאות, מבלי שהסתברות זו תהווה הוכחה לקיומה של כוונה מוקדמת לסגת ממנה.

מכאן, שהמבחן האמיתי של התוכנית לא יהיה במספר החשבונות שהמדינה תישא בהם במהלך החודשים הראשונים של שנת 2027 בלבד, אלא ביכולתה לשמור על היקף ההטבה וצדק החלוקה במהלך השנים הבאות. הדבר דורש פרסום נתונים תקופתיים על מספר המשפחות הנהנות בפועל, ערך התמיכה הממוצע, מקרי החרגה בשל חריגה מהתקרה, והחלוקה הגיאוגרפית והחברתית של הנהנים, לצד מדידת ההשפעה על כוח הקנייה וסך ההוצאות הבסיסיות של המשפחות.

לפיכך, פרויקט נשיאת המדינה בערך חשבונות החשמל הקטנים מייצג צעד חברתי בר-יישום באופן עקרוני, הנתמך על ידי הערכות כספיות רשמיות, אך הוא ניצב בפני אתגרים הקשורים לרגישות התקרה הכספית, צדק המיקוד, חפיפת המדיניות המיסויית עם התמיכה הישירה, וקיימות המימון. כמו כן, ההסתפקות בחשמל ללא מים נותרת נושא לגיטימי לדיון כלכלי וחברתי, במיוחד ששני השירותים מייצגים צרכים בסיסיים, גם אם עלויותיהם, מנגנוני תמחורם והשיקולים הקשורים לייעול צריכתם שונים.

ההימור האמיתי אינו מיוצג בנשיאת המדינה בערך חשבון החשמל שאינו עולה על מאה דירהם לחודש החל מינואר 2027 בלבד, אלא בהבטחה שעלייתו ל-101 דירהם לא תהפוך לסיבה אפשרית לאובדן התמיכה כולה, ושהשינוי במחירים בעתיד לא יוביל לצמצום מספר הנהנים מבלי לקבל החלטה מפורשת על ביטול התוכנית. בין המס הקיים, הפטורים המוצעים והתמיכה הממומנת מהתקציב הכללי, השאלה הכלכלית המהותית נותרת מידת יכולתה של הממשלה להפוך את חינם החשבונות הקטנים מצעד הקשור לתקרה כספית קבועה למנגנון הגנה חברתית הוגן ובר-קיימא, השומר על כוח הקנייה של המשפחות מבלי להפר את האיזונים הפיננסיים או את דרישות ייעול צריכת האנרגיה והמים.