שארג'ה, בירת התרבות ומעוז המחשבה הערבית

לשארג'ה מורשת תרבותית עשירה המתרפקת על פני למעלה מ-120,000 שנים, כפי שמעידות התגליות הארכיאולוגיות בג'בל פאיה ובאזור ההיסטורי של "מליחה", אשר היוותה צומת דרכים لشיירות וממלכה משגשגת בה פרחו הכתיבה באלפבית דרום-ערבי וארמי, והיא אירחה סדנאות מטבעות כבר מהמאה השלישית לפני הספירה. שמה של שארג'ה קשור במקורות פורטוגזיים והולנדיים עתיקים לאחד הנמלים האזוריים החשובים ביותר. מאז המאה ה-18, היא נשלטת על ידי שליטים דגולים משושלת "אל-קואסים", אשר בכושרם הקימו אימפריה ימית ומסחרית רחבת ידיים שהרחיבה את השפעתה על מיצר הורמוز, חופי המפרץ הפרסי וים עומאן, והיא צוידה בצי ימי עצום שהתחרה במעצמות הימיות הגדולות וניהל קרבות הרואיים להגנת ריבונות המים הערביים אל מול הארמאדות של חברת הודו המזרחית הבריטית. הודות לחזון התרבותי החלוצי של מנהיגה, הוד מעלתו השייח' ד"ר סולטאן בן מוחמד אל-קאסימי, שהפך את האמנויות, הספרות והמדעים ליסודות הפיתוח האנושי, שארג'ה זכתה לכתר של אונסק"ו כבירת התרבות הערבית בשנת 1998, בירת התרבות האסלאמית בשנת 2014 ובירת הספר העולמית בשנת 2019, כל זאת תוך שמירה על האותנטיות האסלאמית שלה ועל המרקם המורשתי הייחודי שלה.

שארג'ה מבססת את מעמדה כנווה מדבר של מוזיאונים ושימור המורשת האנושית, שפועמו פועם באזור ההיסטורי של "לב שארג'ה", אחד מפרויקטי השיקום האדריכלי השאפתניים ביותר באזור. שם ניצב "הפורט של שארג'ה" המרשים, שנבנה בשנת 1823 מאבני אלמוגים וסלעים ימיים כדי לשמש כמושב הממשלת ומעוז הגנה בלתי חדיר, הבולט בשלושת מגדליו: אל-מחרס, אל-מקבוס והמגדל המעגלי. אזור המורשת מאכלס את "שוק אל-ערסה", השוק המקורה העתיק ביותר הבנוי מעץ וסמטאות אלמוגים באיחוד האמירויות הערביות, אשר היווה בעבר נקודת מפגש לסוחרי פנינים וחוטבי עצים מדבריים. בסמוך אליו נמצא "בית אל-נבוודה", המגלם את הביטוי העליון של המיומנות באדריכלות בתי סוחרי הפנינים, עם עמודי הטיח המגולפים שלו וחצרותיו הפנימיות הרחבות המאווררות באוורור טבעי. העיר זורחת גם בזכות "מסגד שארג'ה הגדול", בעל החזיתות המאוריות והעות'מאניות המפוארות שיכול להכיל אלפי מתפללים; "מוזיאון התרבות האסלאמית של שארג'ה", הממוקם בשוק אל-מג'אררה ההיסטורי, עם כיפתו המוזהבת המעוטרת בפזות ואוספיו הנדירים של קוראנים, אסטרולאבים ומטבעות אסלאמיים; "אי נור", המשלב אמנות אדריכלית עכשווית ויופי של טבע טרופי; וכן מושב "מתחם הקוראן הקדוש", המאכלס כתבי יד בעלי ערך עצום שהגיעו מכל ארבע כנפות תבל.

שארג'ה הוזכרה פעמים רבות ברשומות של נוסעים, ביצירות של מזרחנים וברשומות של פקידים בריטים. ג'ון גורדון לורימר, בספרו "מדריך המפרץ", תיאר אותה כבירה המלכותית וכן כמרכז הדמוגרפי והמסחרי הגדול ביותר בכל חוף שביתת הנשק במהלך המאה ה-19, ותיעד את התרחבות שווקיה, מגוון תעשיותיה ומעמדה כמושב הסוכן הפוליטי הבריטי. הקצין הבריטי קולפילד, בדיווחי המסע שלו במהלך משלחת 1809, הדגיש את יוקרתם של אל-קואסים, את גבורתם הימית ואת ההתארגנות ההגנתית הקפדנית שלהם סביב הנחל והיישוב. כמו כן, הנוסע והמזרחן הדני קארסטן ניבוה, תיעד אותה במפותיו ובפרסומיו במחצית השנייה של המאה ה-18, כשהוא מדגיש את עוצמתה הימית ואת עצמאותה הפוליטית. בעידן המודרני, שארג'ה זכתה להערצתם של הגותנים ומזרחנים אירופאים בשל העניין החריג שהיא מעניקה לתיעוד היסטורי ולשימור כתבי יד ומסמכים נדירים, דבר שהאיר עליו ד"ר סולטאן אל-קאסימי במסגרת מחקריו המעמיקים ועבודותיו ההיסטוריות שריסקו לרסיסים את הבדיות הקולוניאליות.

עושרה הציוויליזציות של שארג'ה בא לידי ביטוי בדיוק של מטבחה המסורתי, הנשלט על ידי המנה האייקונית "אל-מצ'רובה". מדובר במנת מורשת, דחוסה ומזינה, המוכנה על ידי בישול נתחי עוף, עגל רך או דג מיובש עם כמויות נדיבות של שיבולת שועל או חיטה גרוסה ואורז, שאליהם מתווספות פרופורציות מדויקות של עגבניות טריות, בצלים מקורמלים, שום, כוסברה טריים, פלפל חריף ותערובת התבלינים האמירית הארומטית "בצאר", המשחררת ניחוחות של הל, קינמון ולימונים שחורים מיובשים טחונים. ההכנה מתבשלת על אש נמוכה מאוד במשך שעות תוך ערבוב מתמיד עד שסיבי הבשר מתנתקים ומתמזגים עם הגרגירים; לאחר מכן התערובת נטרפת באמצעות כלי עץ מסורתי רחב הנקרא "אל-מסדמה" או מקציף עד לקבלת מרקם חלק, דחוס ועבה הדומה לדייסה. היא מוגשת בצלחות רחבות, מעוטרת על פני השטח בכף נדיבה של חמאה מומסת מזוקקת, כדי להיאכל חמה בעזרת האצבעות. שארג'ה ידועה גם ב"סלונה" של ירקות מקומיים המבושלים על אש עצים, בממתק "בלאלייט" עם זعפראן טהור, ובלחם הפריך "אל-קרץ אל-מפרוק", המוכן מקמח מלא שלוש עם תמרים וחמאה טהורה.