גזר הדין שניתן על ידי בית המשפט בשרגה שבבירה אלג'יר, ביום ראשון ה-8 בנובמבר 2026, נגד העיתונאי והמשורר עבד אל-עאלי מזגיש, החזיר למוקד הדיון את סוגיית היחס בין העבודה העיתונאית לבין גבולות חופש הביטוי. בית המשפט גזר עליו שלוש שנות מאסר בפועל וקנס כספי בסך 200 אלף דינר אלג'יראי, בתיק משפטי הקשור לפרסומים ברשתות החברתיות, אשר עורר מתחילתו עניין רב בחוגים עיתונאיים, תרבותיים ומשפטיים.
ההחלטה השיפוטית הגיעה לאחר כ-תשעה חודשים מאז מעצרו של מזגיש וכליאתו במעצר מנהלי, על רקע העמדתו לדין בגין חמש עבירות, ביניהן פרסום תכנים שנחשבו כפוגעים באינטרס הלאומי, הסתה להתקהלות לא חמושה והפצת מידע כוזב. התביעה הכללית דרשה במהלך הדיון שנערך ב-25 באוקטובר האחרון להטיל עליו עונש של חמש שנות מאסר בפועל וקנס כספי באותו סכום, בטרם החליט בית המשפט להעביר את התיק להכרעה ומתן גזר הדין ב-8 בנובמבר.
תחילת הפרשה ב-5 בפברואר 2026, כאשר כוחות הביטחון האלג'יראיים עצרו את העיתונאי בבירה, לפני שהובא ב-9 בחודש בפני הרשויות המשפטיות המוסמכות, שם הוחלט על כליאתו במוסד הכליאה באל-קליעה. ב-22 בפברואר, אישר הרכב הערעורים במועצת המשפט של אלג'יר את החלטת המעצר המנהלי ודחה את בקשת השחרור שהגישה צוות ההגנה שלו, כך שהמשך ההליכים נגדו התנהל בעודו נתון במעצר עד למתן פסק הדין בערכאה הראשונה.
הפרשה קשורה, על פי הנתונים שפורסמו באמצעי תקשורת ובארגוני זכויות אדם, לפרסומים שהעלה מזגיש בחשבונו באתר "פייסבוק", בהם עסק במצב המתיחות שידע אזור ג'אנת שבדרום-מזרח אלג'יריה, בעקבות כליאתן של דמויות מקומיות והתסכול שנלווה לכך בקרב חלק מהתושבים. עמוד הפייסבוק שלו זכה למעקב של יותר מ-130 אלף איש, מה שהעניק לפרסומיו תפוצה ניכרת מעבר למסגרת הפעילות העיתונאית המסורתית.
בין האירועים שעלו בסיקור התקשורתי של הפרשה, פרסום תמונה של ראש ממשלת אלג'יריה לשעבר, עבד אל-עזיז בלח'אדם, במהלך ביקור לא מוצהר באזור ג'אנת, בהקשר של מאמצים עליהם דווח בדיווחים עיתונאיים להרגעת סכסוכים מקומיים. עם זאת, המידע הזמין אינו מאפשר לקבוע בוודאות כי פרסום זה ספציפית היה הסיבה הישירה להרשעתו, במיוחד לאור העובדה שהנוסחים המלאים של הפרסומים נשוא התביעה והפרטים המדויקים של כל האישומים לא פורסמו באופן המאפשר אימות עצמאי.
במהלך המשפט, דחה מזגיש את האישומים המיוחסים לו, תוך שהוא מתעקש כי המידע שפרסם היה נכון ועבר אימות, וכי פעילותו נכללת במסגרת העבודה העיתונאית. צוות ההגנה שלו כלל את עורכי הדין פתיחה רויבי ועבדאללה חבול, שהציגו את טיעוניהם בפני בית המשפט, תוך הדגשת האופי המקצועי של התכנים שפורסמו. לאחר מתן גזר הדין, הודיע עורך הדין עבדאללה חבול על כוונת צוות ההגנה להגיש ערעור בפני מועצת המשפט של אלג'יר, מה שאומר שהתיק טרם הגיע לשלב המשפטי הסופי שלו.
נוכחותו של עבד אל-עאלי מזגיש אינה מוגבלת לפלטפורמות הרשתות החברתיות; הוא נחשב לאחת הדמויות התקשורתיות והתרבותיות באלג'יריה, ועבד במוסד הטלוויזיה הציבורית האלג'יראית מאז יוני 2005, לאחר ניסיון בעיתונות הכתובה, וכן הגיש והנחה תוכניות תרבות. לצד הקריירה התקשורתית שלו, הוא נודע בעניינו בשירה ובספרות, והוציא שלושה קובצי שירה: "כי אינך ככל הנשים" בשנת 2002, "עוד אהבה" בשנת 2017, ו"אדם ברוח האחרונה" בשנת 2023, בנוסף להשתתפותו בפעילויות ואירועי תרבות בתוך אלג'יריה ומחוצה לה.
מעצרו של העיתונאי עורר תגובות סולידריות עוד לפני מתן גזר הדין, הבולטת שבהן היא עצומה שעליה חתמו במרץ האחרון 36 סופרים, עיתונאים ואקדמאים, שדרשו את שחרורו המוקדם, תוך הדגשת הצורך להתחשב באופי החריג של המעצר המנהלי ולהבטיח את זכויותיהם של העומדים לדין.
כמו כן, הוועדה להגנה על עיתונאים (CPJ) נכנסה לקו הפרשה מאז ה-10 בפברואר, כאשר דרשה מהרשויות האלג'יראיות לשחרר את מזגיש ולבטל את האישומים נגדו, תוך הבעת דאגה משימוש באישומים הקשורים לביטחון ולאינטרס הלאומי כדי לרדוף עיתונאים בשל פרסומיהם. הארגון קבע כי הגנה על חופש העבודה העיתונאית מחייבת לאפשר לעיתונאים לעסוק בסוגיות ציבוריות ללא חשש מעונשים השוללים את החירות בשל פעילותם המקצועית.
גזר הדין שניתן נגד מזגיש מציב שוב את שאלת האיזון בין דרישות אכיפת החוק לבין הגנה על חופש העיתונות למבחן מעשי, במיוחד כאשר פרסומים אישיים של עיתונאים משתלבים עם פעילותם המקצועית ועיסוקם בסוגיות בעלות רגישות חברתית או פוליטית. בעוד שהתביעה המשפטית מתבססת על אישומים הקבועים בחקיקה האלג'יראית, ההגנה מתעקשת כי מה שפרסם מרשה נכנס תחת גבולות הביטוי והדיווח, מחלוקת שצפויה להוות ציר מרכזי בשלב הערעור.
בין פסק דין בערכאה ראשונה השולל את החירות ל-שלוש שנים לבין הגנה המתכוננת לערער עליו, פרשת עבד אל-עאלי מזגיש נותרת פתוחה להתפתחויות משפטיות חדשות, בזמן שהדיון חורג מגורלו של עיתונאי אחד לשאלה רחבה יותר הנוגעת למרחב הזמין לעבודה עיתונאית, גבולות האחריות המשפטית על פרסום, והערבויות שצריכות להקיף את זכותו של העיתונאי להעביר עובדות ולדון בענייני הכלל.
תגובות (0)
עדיין אין תגובות. היה הראשון להגיב!