הבנת תסמונת טורט והתסמינים הנוירולוגיים הנלווים אליה

תסמונת טורט מוגדרת מבחינה רפואית כהפרעה נוירו-התפתחותית הפוגעת במוח ובמערכת העצבים. היא מאופיינת בהופעת תנועות וקולות בלתי רצוניים וחוזרים ונשנים המכונים טיקים. פרסומים של מוסדות רפואיים מובילים, כגון המרכזים לבקרת מחלות ומניעתן (CDC) ומאיו קליניק (Mayo Clinic), מצביעים על כך שמצב זה מתחיל בדרך כלל בילדות המוקדמת, ליתר דיוק בין גיל חמש לשבע. ההפרעה נמשכת תקופות ארוכות, מעבר לשנה, וכוללת שני סוגים עיקריים של תסמינים: טיקים מוטוריים וטיקים קוליים. תנועות וקולות אלו נעים החל ממופעים פשוטים, כגון מצמוץ עיניים תכוף או כיוח בגרון, ועד למופעים מורכבים הכוללים רצפי תנועות מרובים או חזרה על מילים ומשפטים. לעתים קרובות קודמת להם תחושה גופנית פנימית או תחושת גרד, המכונה דחף מוקדם (Premonitory urge), והמתח הזמני שלה חולף ברגע שהטיק מתפרץ. אף על פי שהסיבה המדויקת למחלה עדיין אינה ידועה בוודאות, המחקר המדעי מעדיף את קיומם של גורמים גנטיים ותורשתיים המועברים במשפחות, וכן חוסר איזון אפשרי במוליכים עצביים במוח, כגון דופמין וסרוטונין, המווסתיים תנועה והתנהגות. ראוי להדגיש כי התפיסה הסטראוטיפית המקשרת אך ורק את המחלה להשמעת גסויות או אמירות מגונות אינה מדויקת, שכן תופעה זו, הידועה כקופרולליה (Coprolalia), פוגעת רק בשיעור קטן יחסית של חולים. התסמינים מגיעים בדרך כלל לשיאם בתחילת ההתבגרות, ולאחר מכן משתפרים ופוחתים בהדרגה בעוצמתם ככל שמתקרבים לגיל הבגרות בקרב רוב האנשים המושפעים. במקרים קלים רבים, התסמינים אינם דורשים התערבות טיפולית כלשהי אם אינם פוגעים באיכות חיי היומיום. בעת הצורך, נעשה שימוש בתוכניות טיפול, הכוללות בין היתר טיפול התנהגותي, כגון התערבות התנהגותית מקיפה לטיקים (CBIT), המסייעת למטופלים לזהות את הדחף ולנהל אותו, או מתן מרשם לתרופות מסוימות שנועדו לשלוט בתסמינים חמורים ולשפר את התפקוד המקצועי והחברתי.