חזית פוליסריו שבה להשמיע אזהרות בנוגע למצב הצבאי בסהרה המרוקאית, במקביל להבעת נכונות להשתלב במסלול מדיני חדש, בנאום המשקף את היקף האתגרים העומדים בפני החזית לאחר סיום משימת משלחת האו"ם "מינורסו", והשינויים שחלו בעקבות זאת במנגנוני הפיקוח של האו"ם באזור.
עיתון "TSA" האלג'יראי דיווח ביום חמישי, 19 בנובמבר 2026, על הצהרות שנשא חטרי אדוה חטרי, נציג פוליסריו באלג'יריה, במהלך מפגש סולידריות שנערך בבירה אלג'יר ביום רביעי. בדבריו, הוא הזהיר מפני מה שהגדיר כסכנות של הסלמה צבאית מרוקאית, והאשים את רבאט בניסיון לנצל את הוואקום שהותיר סיום משימת משלחת האו"ם כדי לכפות מציאות חדשה בשטח.
הצהרות אלו הגיעו לאחר שמועצת הביטחון של האו"ם נכשלה ב-30 באוקטובר האחרון בהגעה להסכמה בנוגע לחידוש המנדט של המינורסו, מה שהוביל להפסקת פעילותה החל מה-1 בנובמבר 2026, לאחר שלושים וחמש שנים של נוכחות באזור. למרות סיום פעולות שמירת השלום, האו"ם הדגיש כי מאמציו המדיניים נמשכים באמצעות השליח האישי של המזכיר הכללי, סטפן דה מיסטורה.
מנגד, נציג פוליסריו הכריז על נכונות החזית לקיים אינטראקציה עם כל יוזמה בינלאומית שהגדיר כרצינית, בתנאי שתתבסס על העקרונות שהיא דבקה בהם בנוגע להגדרה עצמית. עמדה זו חושפת ניסיון לשלב בין הסלמה רטורית לבין שמירה על ערוצי משא ומתן פתוחים, בשלב שבו האפשרויות המדיניות הפכו למורכבות יותר.
עם זאת, האזהרות בנוגע למהלכים צבאיים מרוקאיים בהצהרות אלו מתבססות על האשמות מצד נציג החזית, ללא הצגת ראיות עצמאיות המוכיחות התרחשות של הסלמה חדשה. ההבחנה בין טענות פוליטיות לבין עובדות בשטח נותרה חיונית להבנת המציאות, במיוחד לאור היעדר מנגנון הפיקוח הקודם של האו"ם.
במקביל, מרוקו ממשיכה לדבוק ביוזמת האוטונומיה תחת ריבונותה כבסיס להסדר מדיני ריאלי ובר-קיימא, תוך הדגשת אחדות שטחה ודחיית כל פתרון הפוגע בריבונותה על מחוזותיה הדרומיים. עמדה זו מעניקה לרבאט מסגרת משא ומתן ברורה, אל מול דבקותה של פוליסריו באפשרויות מדיניות השונות באופן קיצוני מהתפיסה המרוקאית.
התפתחויות אלו מעוררות שאלות בנוגע ליכולתה של פוליסריו להסתגל לשלב שלאחר סיום המינורסו, במיוחד מכיוון שהיעדר המשלחת אינו אומר את סיום המסלול של האו"ם או את קריסת האפשרות לפתרון מדיני, אלא מציב את הצדדים בפני אחריות גדולה יותר להימנע ממתח ולמצוא קרקע שניתן לבסס עליה משא ומתן.
כמו כן, המשך הפניית האשמות צבאיות כלפי מרוקו מצד החזית, במקביל להכרזה על נכונות לדיאלוג, משקף את הקושי במעבר משיח פוליטי למשא ומתן ממשי, כל עוד תנאים מוקדמים ומחלוקות על אופי הפתרון מונעים קירוב עמדות.
בין דבקותה של מרוקו בהצעת האוטונומיה לבין התעקשותה של פוליסריו על עקרונותיה המסורתיים, תיק הסהרה המרוקאית נכנס לשלב רגיש, שבו מנגנוני הפיקוח בשטח נסוגים, בעוד הדיפלומטיה הבינלאומית ניצבת בפני מבחן חדש של שמירה על היציבות ופתיחת אופקים להסדר מדיני ישים.
תגובות (0)
עדיין אין תגובות. היה הראשון להגיב!