שורשי האיפור ושפתון העת העתיקה

נשות התרבויות העתיקות הצטיינו ביצירת תכשירים לצביעת השפתיים והלחיים במיומנות שהשתוותה למעבדות הקוסמטיקה המודרניות ביותר, תוך הסתמכות בלעדית על משאבי הטבע החיים.

החומר הבסיסי לשפתון ולסומק הופק מאבקת "אוכרה אדומה" (תחמוצת ברזל טבעית הנמצאת במשקעי סלעים אדומים) או מתמציות צמחים ושורשי אבנים מיובשים, כאשר האבן נטחנה דק ונופתה בבדי פשתן עדינים כדי לקבל אבקה ארגמנית קטיפתית. כדי להפוך את התכשיר לבר-מריחה, נהגו הנשים לערבב את האבקה בשומן מן החי מזוקק (כמו שומן כבשים שסונן בקפידה) או בשמנים צמחיים כבדים ובחמאת צמחי בר, כדי להבטיח היצמדות, ברק ועמידות בפני יובש תחת שמש המדבר הלוהטת, ולאחסן את התערובת בכלי חרס מזוגגים קטנים.

באשר למתכון המודרני והבטוח לשחזור מורשת זו בחומרי זמננו, הוא דורש המסה של כפית דונג דבורים טבעי וטהור עם כף חמאת שיאה אורגנית ו-כף שמן שקדים מתוקים באמבט מים חמים, ולאחר מכן הוספת אבקת סלק מיובשת וטחונה דק או אבקת נציץ (מיקה) טבעית בגוון ורוד-ארגמני עם טיפות שמן וניל ארומטי. התערובת נמזגת לתבנית קטנה כדי להתקרר ולהתקשות, ומעניקה לשפתיים גוון אדמתי מלכותי ועמידות טבעית מושלמת.