העיתון "הכל על אלג'יריה" פתח מחדש את תיק שיתוף הפעולה הצבאי בין מרוקו לישראל, במאמר שפורסם בבוקר יום רביעי 18 בנובמבר 2026, בו הציג את השותפויות הביטחוניות של מרוקו כמקור לסיכונים ביטחוניים ופוליטיים פוטנציאליים. המאמר התבסס על ניתוח שפורסם באתר "מידל איסט איי" מאת חוקר הכלכלה הפוליטית אחמד אל-קארוט, בסיקור תקשורתי שחורג מהצגת עובדות צבאיות לכדי מתן פסקי דין פוליטיים על הבחירות האסטרטגיות של הממלכה.
העיתון התמקד בהתפתחות היחסים הביטחוניים בין רבאט לתל אביב, ובפרט בהשתתפות הישראלית בתערוכת התעופה של מרקש באוקטובר האחרון, כאשר משרד הביטחון הישראלי חנך לראשונה ביתן רשמי בתערוכה זו, בהשתתפות שמונה חברות המתמחות בתעשיות צבאיות וטכנולוגיה ביטחונית, לצד נוכחות של קבוצות תעשייתיות גדולות שהציגו מערכות מתקדמות בתחומי המל"טים, התקשורת והטכנולוגיה הצבאית.
הסיקור האלג'יראי הרחיק לכת עד כדי התייחסות למרוקו כמרחב תעשייתי פוטנציאלי עבור חברות ביטחוניות ישראליות, בהתבסס על הערכות לגבי שאיפתן של חברות אלו להרחיב את פעילותן מחוץ למזרח התיכון. עם זאת, חלק מהמסקנות הנוגעות לאפשרות של ייצוא מחדש של ציוד או העברת ייצור למטרות החורגות מצרכי הכוחות המזוינים של מרוקו נותרות בגדר השערות אנליטיות, והנתונים שפורסמו אינם מספיקים כשלעצמם כדי להוכיח את התממשותן.
מבחינה אסטרטגית, ניתן לקרוא את נטייתה של מרוקו לגוון את שותפויותיה הצבאיות בהקשר רחב יותר הנוגע למודרניזציה של יכולותיה הביטחוניות, פיתוח תעשיות מקומיות וצמצום התלות בייבוא ציוד מוכן. אלו הן מטרות שמציבות מדינות רבות במסגרת מדיניותן הביטחונית, גם אם אופי השותפים וההשלכות הפוליטיות של כל שיתוף פעולה משתנים.
אולם, נטייה זו אינה מבטלת את הוויכוח הפנימי והחיצוני המקיף את היחסים הצבאיים בין מרוקו לישראל, במיוחד בצל המלחמה בעזה והשלכותיה ההומניטריות והפוליטיות. שיתוף הפעולה הביטחוני עם ישראל נותר נושא לדיון בתוך מרוקו עצמה, מה שמחייב הבחנה בין החישובים הביטחוניים של המדינה לבין העמדות העממיות המתנגדות לנורמליזציה.
הסיקור האלג'יראי מקבל ממד נוסף בהתחשב במתיחות הכרונית ביחסים בין רבאט לאלג'יר, והפערים הנלווים אליה בסוגיות ביטחוניות ואזוריות. בהקשר זה, בולט המעבר של המאמר מדיון בעסקאות שיתוף פעולה צבאי לערעור על חישובי הביטחון של מרוקו, באמצעות הצגת תחזיות לגבי האפשרות שהממלכה תהיה חשופה ללחצים או לסיכונים עתידיים.
עם זאת, הערכה אובייקטיבית של שותפויות אלו אינה יכולה להתבסס על השערות בלבד, אלא דורשת נתונים על אופי ההסכמים, היקף העברת הטכנולוגיה, תנאי הייצור והייצוא, ומידת תרומתם בפועל לפיתוח היכולות הביטחוניות של מרוקו.
שיתוף הפעולה הצבאי בין מרוקו לישראל נותר תיק שבו הביטחון הלאומי משתלב עם מדיניות החוץ והכלכלה הביטחונית, בעוד שהדרך שבה הוא מסוקר בכמה במות אלג'יראיות משקפת את המשך נוכחותה של התחרות האזורית בסיקור התקשורתי של ענייני מרוקו, ואת הפיכתן של החלטות צבאיות וכלכליות לנושא לוויכוח פוליטי בין שתי המדינות.
תגובות (0)
עדיין אין תגובות. היה הראשון להגיב!